אחותי בזוהר – חלק ראשון


כֹּה בָּהִיר הָעֹולָם הַיֹּום
וְאַתְּ אֹוחֶזֶת וְרַבָּה מֵאֹור


עֹוד תַּחֲזֹר לְאֶבֶן הַתְּפִלָּה הַנִּלְחֶשֶׁת
הֲפוּכָה, נִדַּחַת וּמָרָה
תֵּחקֵָק בּהָּ בְּאֶלףֶ פִּיוּתֹ


הָרָעָב, כְּמֹו הָאֶתְמֹול,
בוּלֹעֵַ


פּלְֻחןָ שׁוֹמֵם
הַכֹּל רֹובֵץ
אֵין פֶּרַח לְהַבְשִׁיל
הַנֶּפֶשׁ חַיָהּ מִבְּלִי שֵׁם
מַחַט רַעַד רֹושֶׁמֶת
חוּט לַהַט
פַּסְיֹון שֶׁל חַשְׁמַל


רָצִיתִי לְדַבֵּר בִּזְכוּת הָאַחְדוּת
אַךְ גִּמְגַּמְתִּי אֶת צָרַת הָרִבּוּי
בָּלַעְתִּי אֲוִיר, נָחַרְתִּי


חָלְפָה כָּאֳנִיָּה
אֲנִי זֹוכֵר
ענָןָ קָטןָ
כתֶֶּם
לדֵָה


אֲחֹותִי, אֵיךְ שָׁכַחְתְּ אֶת הָעֹולָם?
רוּחֵךְ הָיְתָה נְטוּעָה בֹּו
בְּלֹא מַחְלֹקֶת
כְּשַׁלְהֶבֶת נְדִיבָה


דַּחְלִיל גָּדֹול עֹומֵד עָלַי
מרְַחִיקֵניִ נפֶשֶׁ