טעם הבת – פרק ראשון

סיכות סימון

 

רונית

 

רוֹנִית (שֵׁם בָּדוּי), נַעֲרַת גּוּמִי עִירוֹנִית,

מָאתַיִם שִׁבְעִים מַעֲלוֹת עַל כָּל הַצִּירִים.

מְסוֹבֶבֶת צַוָּאר

מוֹתַחַת צִיצִי.

 

כְּמוֹ מַטְבֵּעַ יֵשׁ לָהּ שְׁנֵי צְדָדִים:

עֵץ – עֵינַיִם שֶׁל יַלְדָּה.

פָּלִי – פִּי טַבַּעַת.

 

וְהוּא נוֹהֵם, נוֹעֵץ נִיבִים בָּעֹרֶף, בַּצַּוָּאר,

מְטַלְטֵל מִצַּד לְצַד בֻּבָּה שֶׁל סְמַרְטוּטִים.

הִיא מִשְׁתַּדֶּלֶת לִהְיוֹת טוֹבָה

לַעֲשׂוֹת לוֹ הַצָּגָה

נֶעֱלֶמֶת כְּמוֹ הוּדִינִי

לַשָּׁוְא.

 

שְׂפָתַיִם, כּוּס,

לָשׁוֹן, פִּטְמָה –

גִּדְמֵי תְּשׁוּקָה מִתְגּוֹלְלִים

בְּמִגְרַשׁ הַחֲנָיָה.

 

 

סיכות סימון

 

 

1

הַכֹּל מְאֻוְרָר מִדַּי.

מִרְפֶּסֶת אֲרֻכָּה חוֹתֶכֶת אֶת חַדְרֵי הַבַּיִת כְּסַכִּין.

מִרְצָפוֹת מַבְהִיקוֹת בְּנִקְיוֹנָן.

מְכוֹנַת תְּפִירָה

מְטַרְטֶרֶת, מְטַרְטֶרֶת

עַל הַקְּרָעִים וְהַחוֹרִים

בְּבִגְדֵי הָאֲנָשִׁים הַזָּרִים.

 

 

2

שׁוּלִי רוֹצָה לִלְמֹד שָׂפוֹת.

הִיא נִרְשֶׁמֶת לְקוּרְס אִיטַלְקִית

קוֹנָה שִׂיחוֹן צָרְפָתִי־עִבְרִי.

 

עֶרֶב, בְּדֶלֶת בֵּיתָהּ מְצַלְצֵל חַיָּל

עִם מַדֵּי אָלֶ”ף לְמִכְפֶּלֶת.

שׁוּלִי לֹא הָלְכָה לַצָּבָא.

הִיא לָמְדָה מִקְצוֹעַ

בְּוִיצוֹ בִּמְגַמַּת אָפְנָה.

 

הַחַיָּל מוֹדֵד.

שׁוּלִי מְסַמֶּנֶת בְּסִכּוֹת.

הוּא מַמְתִּין שֶׁתְּתַקֵּן בַּמָּקוֹם.

שׁוּלִי מְנַסָּה לְנַהֵל אִתּוֹ שִׂיחַת חֻלִּין:

קֶל אַז’ אָ־טוּ? (בֶּן כַּמָּה אַתָּה?)

זֶ’ה קָרַאנְט אַן! (אֲנִי בַּת 40)

 

 

 

הִיא מְסַיֶּמֶת וּמְגַהֶצֶת לוֹ אֶת הַמַּדִּים.

הַחַיָּל מוֹדֵד וְיוֹצֵא,

שׁוּלִי מִתְמַתַּחַת לְדֹם וּמַצְדִּיעָה:

הַמְפַקֵּד!

אַחַר כָּךְ הִיא פּוֹתַחַת אֶת הַשִּׂיחוֹן בָּעֵרֶךְ “פְּגִישָׁה”,

לוֹקַחַת בְּרַכּוּת אֶת יָדוֹ בְּכַף יָדָהּ, שׁוֹאֶלֶת:

אֶסְקֶה ווּז אֶמֶרְיֶה אָלֶה סֶסוּאַר דַנְסֵי?

(הַאִם תִּרְצֶה לִרְקֹד אִתִּי רִקּוּד?).

 

 

3

שׁוּלִי מְצַיֶּרֶת נָשִׁים חַסְרוֹת פָּנִים.

הֵם מְכַנִּים אוֹתָן “מוֹדֶלִים” –

נָשִׁים בַּעֲלוֹת רֹאשׁ מָאֳרָךְ, דְּמוּי בֵּיצָה,

צָבוּעַ לָבָן.

אֵלָיו מְחֻבָּר הַצַּוָּאר.

 

הִיא מַדְבִּיקָה עֲלֵיהֶן בְּגָדִים קְטַנִּים:

חֻלְצַת צַוָּארוֹן בְּדֻגְמַת מְעֻיָּנִים,

מִכְנָסַיִם צְמוּדִים, חֲצָאִית,

שִׂמְלַת עֶרֶב עֲמֻקַּת מַחְשׂוֹף לְנֶשֶׁף רִקּוּדִים.

עַל מִרְפֶּסֶת דִּירָתָהּ

תָּלוּי שֶׁלֶט עֵץ בִּכְתַב יָד מְעֻגָּל וְיַלְדוּתִי:

“תּוֹפֶרֶת תִּקּוּנִים”.

 

 

4

רָאשֵׁינוּ זְעִירִים.

סִכּוֹת סִמּוּן

שָׁטוֹת

דַּקּוֹת וְעֵירֻמּוֹת,

בֵּין בִּגְדֵי הַלָּקוֹחוֹת.

צוֹנְחוֹת בְּלִי קוֹל לַמִּרְצָפוֹת.

מְסֻכָּן לְהִתְהַלֵּךְ בַּבַּיִת יְחֵפִים.

 

 

5

כָּל שְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם עַד הָעֶרֶב

שׁוֹטַטְנוּ בַּקָּצֶה הֶחָשׂוּף שֶׁל הָעִיר –

שָׂדוֹת פְּתוּחִים, אֵזוֹר תַּעֲשִׂיָּה דּוֹמֵם,

“סַכָּנַת טְבִיעָה”, בּוֹר סִיד מַבְהִיק בְּלָבְנוֹ

 

 

6

בְּסוֹף יוֹם עֲבוֹדָה

הִיא מַעֲבִירָה פַּרְסַת מַגְנֵט עַל פְּנֵי חֲרִיצֵי הַמִּרְצָפוֹת.

יְלָדוֹת תּוֹעוֹת מִזְדַּקְּפוֹת,

מַחְלִיקוֹת מִתַּחַת לְדַוְשַׁת הַמַּתֶּכֶת.

מַנִּיחוֹת רֹאשׁ עָגֹל

בְּחֵיק אֲחוֹתָן הַגְּדוֹלָה.

 

 

סירונית

 

קֶצֶף לָבָן מִתְעַגֵּל עַל קַו הַחוֹף

כְּמוֹ חַמּוּקֵי נַעֲרָה בּוֹדֵדָה שֶׁהִתְבַּגְּרָה פִּתְאֹם.

הִיא עָלְתָה מִן הַיָּם, זְרוֹעוֹתֶיהָ שְׁלוּחוֹת,

תְּשׁוּקָתָהּ מְכַסָּה אֶת הַחוֹל.

 

בְּחוֹפֵי הַפֶּרֶא, בֵּין עֻבְּרֵי כֻּרְכָּר שֶׁנָּפְלוּ מֵרֶחֶם הַמָּצוּק,

עָנוּד טַבַּעַת נִשּׂוּאִין כְּסוּפָה,

הוּא אוֹחֵז בְּגוּפָהּ.

הַחוֹל הַחַם נִגָּר לְאֹרֶךְ יְרֵכֶיהָ.

 

אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא לָהּ לַחְזֹר.

בְּתוֹכָהּ יַלְדָּה

שְׁעוּנָה בְּגַבָּהּ אֶל סֶלַע,

מְמָרֶרֶת בְּבֶכִי.

 

דִּמְמַת צָהֳרַיִם.

הַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת.

מֵעֵבֶר לַגְּבָעוֹת, חַצְרוֹת הַמִּשְׂחָקִים כְּבָר שׁוֹמֵמוֹת.

 

יְלָדוֹת אֲמִתִּיּוֹת סְפוּנוֹת בְּבֵיתָן.

פָּרִיךְ וּמְעֻקָּם,

כְּמוֹ גַּפְרוּר שֶׁבָּעַר בְּאִשּׁוֹ עַד תֹּם,

הוּא צוֹנֵחַ לְצִדָּהּ.

 

פסח

 

מִבַּעַד לִשְׂמִיכַת עֲנָנִים אֲפֹרָה

שֶׁמֶשׁ שָׁרָב מַחְוִירָה כְּמוֹ יָרֵחַ.

יְלָדִים רוֹחֲצִים עֵירֻמִּים בְּמֵימֵי מִפְרְצוֹנִים חֲמִימִים.

עַל רָאשֵׁי סְלָעִים בּוֹהֲקוֹת מַחְלְפוֹת הָאַצּוֹת

מִתְבַּדְּרוֹת עִם הַמַּיִם.

 

חֲבוּרַת נְעָרִים לוֹכֶדֶת שַׁיָּט נוֹדֵד, סַרְטָן כָּחֹל.

יֶלֶד מֵרִים מֵהַקַּרְקָעִית הָרְדוּדָה קוֹנְכִיָּה קֵהַת קוֹצִים

פִּיהָ זָע כְּנֶגְדּוֹ בְּלַחַשׁ מְצוּלוֹת עַתִּיק

הַיֶּלֶד מַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ, הִיא מִתְחַפֶּרֶת וּמְכַסָּה עַצְמָהּ.

 

פִּגְרֵי מֶדוּזוֹת נוֹצְצִים עַל קַו הַחוֹף,

נִבְרְשׁוֹת בְּדֹלַח בְּאוּלַמּוֹת רִקּוּד מְפֹאָרִים.

זְקוּפֵי קוֹמָה פּוֹסְעִים גְּבָרִים וְנָשִׁים אֶל הַיָּם.

הַיְלָדִים עוֹרְמִים לְרַגְלֵינוּ צְדָפִים וְצוֹחֲקִים:

“דַּגְנוּ דָּגִים!”

 

בְּרִפְרוּף כָּנָף הוֹפֵךְ הָאֲוִיר לְגוּף,

מִתְקַפֵּל וְנִרְעָד בַּעֲוִית עֹנֶג כְּאִשָּׁה בְּפֻרְקָנָהּ.

אֲנָפָה מַנְמִיכָה עוּף, אֲנַחְנוּ נוֹגְעִים

בְּבִטְנָהּ הַלְּבָנָה.