כל יום דבר נופל – פרק ראשון

  1. רוֹזָה


אִימְפֶּרְיוֹת נוֹפְלוֹת, גַּם סַבְתּוֹת

שׁוֹבְרוֹת אֶת עֶצֶם הָעֹגֶן הָאֱנוֹשִׁי

וְנָעוֹת בְּמַעֲגָלִים

בְּכִסְאוֹת גַּלְגַּלִּים

וְתוֹהוֹת עַל תְּנוּעַת חַיֵּיהֶן וְתוֹהוֹת

זוֹ עִם זֹאת וַאֲנִי בֵּינֵיהֶן

לֹא מֵבִין

מַה הִיא עוֹשָׂה פֹּה

וּמָה הַהִיא עוֹשָׂה פֹּה

וּמַה לִּי יֵשׁ לְחַפֵּשׂ פֹּה בֵּין הַתְּמוּנוֹת

בְּדִירַת עַמִּידָר בְּשִׁכּוּן גִּיּוֹרָא

הֶחָצָב 14

קוֹמָה שְׁלִישִׁית.

אֵין לְאָן לַעֲלוֹת.

אֵין מִי שֶׁמּוֹרִיד וְ־

אֵין דָּבָר רוֹזָה

שֶׁמַּזְכִּיר בָּךְ,

אֵיזֶשֶׁהוּ מוֹצָא.



  1. ג’ורג’ט


אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ מִקִּרְיַת אוֹנוֹ

“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, תִּרְאֶה מַה נִּהְיָה מִבָּנֵינוּ

מַה נַּעֲשָׂה עִם הַקָּטָן”

אַתְּ גָּרַמְתְּ לָרַמְזוֹרִים שֶׁבִּי לְהַחֲלִיף צִבְעָם

וַאֲנִי נִלְחָם, בְּכִוּוּנֵי הַתְּנוּעָה, כְּשֶׁהַשָּׁעָה דְּלוּקָה

וְהָאֲרוּחָה מַפְסֶקֶת וְאֵין קַוֵּי דֶּרֶךְ חֲזָרָה

אֶל בֵּיתֵךְ, שֻׁלְחָנֵךְ, רַחְמֵךְ

כִּי חָלְפוּ רַק שְׁנָתַיִם

וְהַמָּוֶת חַי

בְּסָלוֹנֵךְ.

מַשָּׂאִית עוֹפוֹת הִתְהַפְּכָה, עָלְתָה בָּאֵשׁ

בְּצֹמֶת קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, שְׁלוּלִית דָּם גְּדוֹלָה

עוֹפוֹת רַבִּים נִדְרָסִים, אִשָּׁה אַחַת מוֹכֶרֶת פְּרָחִים

טֶבַח מַלְאָכִים, קָפֶה שֶׁנִּשְׁפָּךְ. הַלֹּבֶן הֻכְתַּם.


הוראות הכנה



  1. אמאשלאמא


רוֹזָה מְבַשֶּׁלֶת לְשִׁשָּׁה וּמֶרְחָבֶיהָ עֲצוּמִים

מִטְבָּחָהּ, שֻׁלְחָנָהּ, כַּפְתָּנָהּ צְמוּדִים־נוֹשְׁמִים

כְּשֶׁהִיא מְפַזֶּרֶת בִּפְרָאוּת אֶת

כָּל הָ־אֲדֻמִּים הַ־חֲרִיפִים הַ־בּוֹעֲרִים

שֶׁיֵּשׁ בְּעוֹלָמָהּ

בְּגַרְגֵּר אֹרֶז

אֶחָד. אֶחָד.



  1. אמאשלאבא


אֵצֶל פוֹרְטוּנָה בְּמִרְפֶּסֶת הָעֵץ

הַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים יוֹתֵר,

הָאֹרֶז לָבָן. הַבָּשָׂר בְּשָׂרִי.

וְרֹטֶב הָעַגְבָנִיּוֹת

עַגְבָנִיּוֹת וּמַיִם.

הַמֶּלַח גַּס.

הַשֶּׁמֶן־בִּשּׁוּל.

וְכוֹס הַזְּכוּכִית

זְכוּכִית וּמַיִם.

לֶחֶם אָחִיד

נִקְרָע בְּיָדֶיהָ.



שְׁתֵּי שָׁנִים שְׁמֵנוֹת

סוֹחֲבוֹת עֹל נָשִׁים

בְּתוֹךְ כָּל אַחַת מְכוֹנַת זְמַן מְלֵאָה בְּמֶלַח

וּבְתוֹךְ הַמֶּלַח בַּקְבּוּק רֵיק

וּבְתוֹךְ הַבַּקְבּוּק מְקֻפָּל

כְּתַב יָדָן

הַשָּׁבוּר.



מרים אקרא לך

             “בֵּן לוּ הָיָה לִי / יֶלֶד קָטָן” (רחל)

בְּבַת הַמִּצְוָה שֶׁלָּךְ דִּרְשִׁי לִדְרֹש דְּרָשָׁה. אֲנִי אֲגַבֶּה.

אַשְׁתִּיק אֶת כֻּלָּם. אֶצְרַח. אֲנִי מַרְשֶׁה. אֲנִי הָאַבָּא

שֶׁל זֶה. שֶׁרוֹצֶה לַעֲלוֹת בַּתּוֹרָה.

אֶעֱשֶׂה לָךְ אִם תַּרְשִׁי סֻלָּמוֹת

גַּנָּבִים מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת

בֵּית הַכְּנֶסֶת.