מה היה אחרכך? – פרק ראשון

 

בֵּין הַיֶּלֶד לְבֵין הַדֶּלֶת

לֹא הֻסְכַּם דָּבָר מִלְּבַד

 

שֶׁהַדֶּלֶת הִיא סְעָרָה שֶׁקָּפְאָה

 

גַּל־רֶגַע שֶׁהִזְדַּקֵּף

וְעָצַר לְעוֹלָם

 

הִיא עוֹמֶדֶת עַל תִּלָּהּ לְהֶרֶף עַיִן

שֶׁלֹּא יֶחְדַּל

 

כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁהֵחֵלּוּ לִהְיוֹת צוּרָה,

עָשׂוּ יָד אַחַת

 

לִהְיוֹת אֲלֻמָּה נִתֶּנֶת לִקְשִׁירָה

 

 

הַבֵּט, אַחַרְכָּךְ הַמְשֵׁךְ לְהַבִּיט. וְהָבֵן

אֶת הָעֲמִידָה מוּל הָאָב הַמֵּת

וְהַיֶּלֶד הָעוֹמֵד לָמוּת. דַּבֵּר

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הַמְשֵׁךְ לְדַבֵּר

עַל הַנְּקֻדָּה הָאַחַת שֶׁהַכֹּל

נִשְׁעָן עָלֶיהָ אוֹ צוֹמֵחַ מִמֶּנָּה

וַאֲנִי עוֹמֵד לְפָנֶיהָ, כָּאן.

הִיא לֹא נִרְאֵית עַד שֶׁאַתָּה

רוֹאֶה אוֹתָהּ, עַד שֶׁהִיא

מַתִּירָה לְךָ לְהַבִּיט בָּהּ. זֶה

הָרֶגַע בּוֹ הַנְּקֻדָּה גּוֹבֶרֶת עַל

נִרְאוּתָהּ וּמַסְתִּירָה עַצְמָהּ מִ

פָּנֶיךָ, חוֹמֶקֶת וְשׁוֹמֶרֶת

עַל צוּרָתָהּ לְעַצְמָהּ