שימותו הקוצים – פרק ראשון


שִׁכּוֹר מִזֵּעַת הָאֲדָמָה

סָבִי שׂוֹרֵף גַּעֲגוּעָיו בִּירִיעַת הַסַּבְיוֹנִים.

חוֹתֵר

בַּזֹּהַר הַפָּשׁוּט

אֶל מַטְּרָתוֹ.

זָז, מְשַׁפֵּר עֲמָדוֹת

בּוֹחֵן מִקָּרוֹב כּוֹכָבִים

כְּאִלּוּ הֵם צְהָרִים

בַּעֲדָם הוּא מַבִּיט

אֶל הֶעָתִיד, אֶל הַתֵּבֵל. סָבִי

שֶׁאָחַז בְּסָבָתִי כְּיָדִית דֶּלֶת,

חָסַם בְּפָנֶיהָ כָּל דֶּרֶךְ בְּרִיחָה

עַד שֶׁנֶּעֶקְרָה לַחוֹר

שֶׁלְּתוֹכוֹ אָנוּ מַשְׁחִילִים קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת

לִמְשֹׁךְ סוֹדוֹת.