שעון הציפורים – פרק ראשון


לאן הם הולכים

 

לְאָן הֵם הוֹלְכִים, הֲרֵי אֵינָם

רוֹאִים דָּבָר, הוּא מַסְתִּיר אֶת פָּנָיו

הַנּוֹפְלִים, פָּנֶיהָ כְּעוּרִים מִסֵּבֶל, צַעַר

עֶלְיוֹן כּוֹפֵת אוֹתָם, עֵינֶיהָ כְּמוֹ נֶעֶקְרוּ,

הֵם יוֹדְעִים, הִיא וְהוּא, אוֹר וּמוֹרָא.

הֵעָדֵר מֻשְׁלָם וְרַע וְכָנָף תַּמָּה,

בַּת קוֹלוֹ חַסְרַת הַבִּינָה, מְצַוִּים לָלֶכֶת

אַחֲרֵי הַבְּחִירָה הַנַּעֲלָמָה שֶׁבָּחֲרוּ. הָאוֹר

צָר עַל עֵירֻמָּם, אֲבָל בִּגְבוּלוֹת הָעוֹלָם

שָׁם נִכְלְאוּ, אֵין לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹר.

גּוּפָם הַמְגֹרָשׁ הוֹלֵךְ בְּצַעַד קָבוּעַ

אֶל הַשְּׁלִילָה. צִלּוֹ –

כְּלוּם הָיָה צֵל לַגּוּף שָׁם בַּגָּן? –

עַל הָאָרֶץ זוֹחֵל, לְאָחוֹר,

אֶל מֶרְחָבוֹ שֶׁל רֶגַע נִצְחִי:

כְּשֶׁנִּבְקַע כְּאָטוֹם, אֶת הַבּוּרוּת

הַמְבֹרֶכֶת נִפְּצָה הַמִּפְלֶצֶת שֶׁמִּכָּאן

וְאֵילָךְ תִּבְלַע אֶת הַכֹּל: הַזְּמַן,

הוּא הַמּוּאָר כָּאן, בְּצַעַד רִאשׁוֹן, קָם

בֵּין הַגּוּף לְצִלּוֹ, זַעֲזוּעַ שֶׁשְּׁמוֹ מוּדָעוּת

מַפְצִיעַ עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל הָעִוְרִים,

אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ חוֹדֵר וּמֵעִיר אֶת אָדָם וְחַוָּה,

 
 

הֵם חוֹזִים מִנִּבְכֵי חֲשֵׁכָה בְּחַיֵּי אֱנוֹשׁ,

בְּצִיּוּר הַקִּיר הַנִּשָּׂא שֶׁל מָזָאצ’וֹ,

בִּכְנֵסִיַּת סַנְטָה מָרִיָה דֶלָה כַּרְמִינָה,

בְּפִירֶנְצֶה, הָעִיר הַיָּפָה עַד אֵימָה.

 

  
 

מנזר סן מרקו

א

  

זוֹכֶרֶת?

הַמַּלְאָךְ נִבַּט אֵלֵינוּ,

הַמְטַפְּסִים מַעְלָה.

זוֹכֶרֶת? נִשָּׂא בָּאֲוִיר,

מֵעֵבֶר לַזְּמַן, מַשָּׂא לֹא צָפוּי:

לְהֶרֶף עַיִן הָיָה הַדָּבָר וּמֵהָאַכְסַדְרָה בָּא

(קְשָׁתוֹת נִתְקַמְּרוּ, עַמּוּדִים קָמוּ, וַאֲנִי

חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא לָכוּד בְּשָׁעָה שֶׁכְּנָפָיו עֲטוּרוֹת

  

הַצְּבָעִים פָּרְצוּ מִן הֶעָבָר) לְבָרֵךְ אֶת הַזָּרִים.

דְּמָמָה וּבְשׂוֹרָה. עוֹלָם

מִחוּץ לָעוֹלָם. כַּנְפֵי הַמַּלְאָךְ אֲסוּפוֹת

אֲבָל גְּוָנִים נִזְרִים לְכָל עֵבֶר.

אַתְּ זוֹכֶרֶת מַסָּע בְּלִי תְּנוּעָה,

גּוּף בְּלִי מִשְׁקָל, הוֹוֶה בְּלִי עָבָר?

 

  
 

 

ב

  

חֹק הַדַּלּוּת, מְחוֹל הָאָמָּנוּת:

הַאֻמְנָם הָיָה הָרָעָב לְיֹפִי אֶחָד

עִם עֲבוֹדַת הָאֵל?

זְרוֹעוֹתֶיהָ מְבַקְּשׁוֹת הֵעָדֵר

שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת עוֹד

שֶׁנִּצְחִי הוּא. כְּרַקְדָן כְּבָר הִרְחִיק,

יָדוֹ מְשַׁכֶּכֶת אֶת הָאֲוִיר

פֶּן יִתְגַּשֵּׁם לִכְדֵי גּוּף

  

אַהֲבָה. אֵין הִיא יוֹדַעַת עוֹד

שֶׁאַהֲבָה מְפַלֶּגֶת, בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ

קְרוּעָה, מְבַקֶּשֶׁת צוּרָה, לוֹבֶשֶׁת גָּוֶן,

מִשְׁתַּנָּה, מְטִילָה צֵל, מְסַנְוֶרֶת. יְדִיעָה

שֶׁל הֵעָדֵר מְכַסָּה עַל הַקִּיר, הַיָּפֶה

מְהַדְהֵד בִּשְׁתִיקָה: NOLIMETANGERE

 

  
 
 

ג

  

צְלָלִים בְּלִי כָּנָף אוֹ תְּפִלָּה

אָנוּ דּוֹהִים מוּל הַחֵרוּת.

מַרְאוֹת הַצֶּבַע שֶׁל נַפְשְׁךָ, אָח,

כּוֹלְאוֹת אֶת הַצַּעַר.

הַחַלּוֹן הַצַּר תּוֹחֵם אֶת הַשָּׁמַיִם.

הַתָּאִים שׁוֹתְקִים עַד תְּכֵלֶת רָקִיעַ.

אֲבָל בִּמְעוֹף הָאָדֹם נִפְרָשׂ

לְאֵין קֵץ קֹצֶר יָדֵינוּ

  

הֵן לָנוּ רָצוֹן חָפְשִׁי וְחֹפֶשׁ בְּחִירָה

אֲבָל אֲנַחְנוּ נוֹפְלִים מִתָּא לְתָא

עַד שֶׁכָּרוֹז מוֹדִיעַ עַל תֹּם הַנֶּצַח

וְאָנוּ שָׁבִים אֶל עֲרִיסַת הַשָּׁנִים.

הֵיכָן הוֹלְכִים הַצְּבָעִים עִם חֲשֵׁכָה?

הַצְּלָלִים הַצָּרִים עַל הַגֶּשֶׁר.

 
 
 

מעבר לגשר

  

כְּבִיש תָּלוּל, מַדְרֵגוֹת צָרוֹת,

דִּירַת חֶדֶר: דַּי וְהוֹתֵר לְנֶפֶשׁ אַחַת

הַיּוֹקֶדֶת בִּשְׁנֵי גּוּפִים, תְּשׁוּקָה אַחַת

אֱנוֹשִׁית: עִיר אֱלֹהִית, מֵעֵבֶר לַגֶּשֶׁר.

כַּמָּה בְּיַחַד חִכִּינוּ: בּוֹאִי נֵצֵא כְּבָר.

אַתְּ רוֹחֶצֶת אֶת שְׁנוֹת הַמִּדְבָּר, פָּנַיִךְ

נִגְלִים, פִירֶנְצֶה וּצְבָא מַלְאָכֶיהָ עוֹד

מְחַכִּים, חַמָּה נִסְתַּלְּקָה, אַתְּ מִסְתָּרֶקֶת.

  

כּוֹכָבִים נִדְלְקוּ עַל הַמַּיִם.

עִם דִּמְדּוּמִים נִסְחַף הַגֶּשֶׁר, בַּנָּהָר

נִבְלְעוּ צְלָלִים, בְּעֶרְגָּה נוֹאֶשֶׁת. לֹא

הִגַּעְנוּ לָעִיר, הִמְשַׁכְנוּ עוֹד לְהַפְלִיג

עִם אֵינְסְפוֹר הִשְׁתַּקְּפֻיּוֹת וְהַלַּיְלָה

נָהַר. עִם אוֹר צִפְּתָה לָנוּ פִירֶנְצֶה.