יותם ראובני (2019), הארץ. “ספר האש” של תמיר סיילס רולאן אליעזר: אש על הפנים

שחורים

אֲנִי מַתְחִיל מִשָּׁחֹר. שָׁחֹר.

לִפְעָמִים הַמִּכְחוֹל כָּל כָּךְ עָבֶה שֶׁלֹּא עוֹבְרוֹת

דַּקּוֹת רַבּוֹת וּכְבָר כָּל הַקַּנְבָס מְכֻסֶּה.

לֹא עוֹד תְּמִימוּת,

לֹא עוֹד אוֹר לָבָן וְטַבּוּלָה רָסָה.

עַכְשָׁו שָׁחֹר וּכְשֶׁשָּׁחֹר מַתְחִילִים.

לִפְנֵי שֶׁאֱלֹהִים בָּרָא אֶת הָעוֹלָם הַכֹּל הָיָה שָׁחֹר.

וְגַם כְּשֶׁבָּרָא, שָׁחֹר.

מַיִם שְׁחֹרִים

וְשָׁמַיִם שְׁחֹרִים

וְעֵצִים שְׁחֹרִים

עִם פֵּרוֹת שְׁחֹרִים,

גַּם בֹּסֶר וְגַם

בְּשֵׁלִים —

שְׁחֹרִים.

ומישהו ביקש אור

עַכְשָׁו אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֶזְכֹּר וַאֲנִי מַבְטִיחַ לִזְכֹּר.

כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת זזָוֹת כָּעֵת וְכָל הַלְּשׁוֹנוֹת מֵתוֹת.

חֹם בְּמַעֲלוֹת שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לִסְפֹּר

מַכֶּה בָּךְ וּמַכֶּה בִּי, כְּאִלּוּ הָיִינוּ שָׁם יַחַד, בִּתְחִלַּת הַכֹּל,

בְּתוֹךְ הַלִּבָּה הַמִּתְפַּקַּעַת, בִּתְחִלַּת הַקּוֹסְמוֹלוֹגְיָה.

וּמִישֶׁהוּ בִּקֵּשׁ אוֹר וּבָא הָאוֹר, וְאַחַר כָּךְ קִבַּלְנוּ אֶת כָּל

עֵשֶׂב זוֹרֵעַ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְּרִי,

וּמִישֶׁהוּ בִּקֵּשׁ שֶׁנִּלְמַד אַהֲבָה,

וְלָמַדְנוּ אַהֲבָה.

וְעַכְשָׁו אֲנִי חוֹזֵר אֶל תְּחִלַּת הַזְּמַן

וּמְבַקֵּשׁ לִזְכֹּר.

מיתר

מֵהַפַּחַד

אֲנִי בָּא אֵלַיִךְ,

אֲהוּבָתִי.

מֵהַפַּחַד

אֲנִי בָּא אֵלַיִךְ,

מֵהַפַּחַד.

אֲנָשִׁים יָצְאוּ

מִתּוֹך הַבִּצּוֹת,

חֲדָרִים שְׁלֵמִים

הָפְכוּ לַאֲרָיוֹת.

הָבִיאוּ

אֶת כָּל הָאֲרָיוֹת!

אֲנִי סוֹפֵר עַד אֵינְסוֹף

בְּכָל פַּעַם שֶׁאַת

מְנַשֶּׁקֶת עוֹבֵר אֹרַח

וְרוֹקֵד עַל שֻׁלְחָן

כְּמוֹ שֶׁפּוֹרְטִים עַל מֵיתָר

בְּדִיּוּק בְּרֶגַע

שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁמֻּתָּר.

מֵהַפַּחַד

אֲנִי בָּא אֵלַיִךְ,

אֲהוּבָתִי.

מֵהַפַּחַד אֲנִי בָּא,