גבוה

מאת: אמיר הילזנרט

 

הוא תמיד היה גבוה. גם כל מי שעמד שם וראה אותו, והיו שם המון אנשים שראו אותו, אמרו שהוא היה גבוה. מאוד.

ולא משנה בכלל שהוא שכב. ראו שהוא גבוה.

אני בכלל הלכתי מאחוריו, וחשבתי : איזה גובה! גבוה ממני באיזה ראש. פלא שתמיד ניצח אותי במכות?

הקיצר, הלכנו אחריו. היה חם. היה אביך, ואנחנו הלכנו אחריו. אמא – היא כאילו פתאום, רק עכשיו, שמה לב לכמה שהוא גבוה. עכשיו, כשהוא הפסיק לנעוץ מבט כזה בכל מי שהסתכל עליו, היא  כל הזמן הסתכלה עליו, והתפלאה : כמה הוא גבוה! גם אבא.

וכולם אמרו, בלב לא ממש, “וואלה, חבל שהלך בכיוון הזה של לעשות את זה לבד ולא לחכות שזה יבוא מעצמו, ולא בכיוון של הכדורסל”. אבל ככה הוא החליט וזהו, ואנחנו – אחריו. ולא רק עכשיו אנחנו אחריו. גם בסוף נהיה אחריו, והוא קודם. תמיד. לנצח.

כשהגענו לאיפה שההוא עם הזקן אמר לנו, נעצרנו.

החרדי שעמד בתוך הבור גם הוא הסתכל עליו כמה שהוא גבוה. אבל גם הוא לא אמר כלום. רק משך את הגופה שלו והשכיב אותה בבור.

[break]

[break]

תלכו אחר הגבוה למייל: