דיו של שלג נדיה עדינה רוז
דיו של שלג נדיה עדינה רוז מס עמודים: 87 שנת הוצאה: 2015 עיצוב עטיפה: נדיה עדינה רוז
מחיר: 40
הוסיפו לסל
לכל ספרי אפיק

הדבר הנוכח ביותר בספר השירים הראשון של נדיה עדינה רוז הוא החוסר. אין זה מפתיע כי השם שבחרה לספר הוא דיו של שלג, דיו שנעלמת פעמיים: לבנה כשלג על דף ונמסה כמותו. כל כך הרבה חסר בעולם שממנו צמחו השירים האלה: בצק תופח בלילות, אך למחרת מרדדים אותו על “מרחבי הבדידות”; ההרים עשויים לא מסלעים אלא משקט; כשהאב עומד למות הוא מַגלה את עצמו לסלון כדי “להרגיל” את האם לישון לבד. היא, עם מותו, קונה חלקת קבר זוגית, ובכך מסכלת את תכניתו, מחזירה את הֶחָסֵר אל שינה זוגית אבסורדית, אל חיים חדשים, כמעט עליזים. הספר הזה עושה משהו דומה. הוא מסרב להתרגל לחוסר ולבדידות, הוא קורא בשמם של הנוטשים.

זה ספר ראשון למשוררת (ילידת 1967), אך הוא גדוש בתלאות הקיום. הגירה, הורים קשישים, דודות דועכות, אחות שאיננה… אך באופן מפתיע אין זהו ספר קודר. אדרבא, המשוררת מזמנת את הגוורדיה של החסרים, מתבוננת בהם במבט שיש בו צער מהול בתום. בסיטואציה קשה של אמא שאינה יכולה עוד להתלבש בכוחות עצמה תופיע שמלתה, “שעדיין זוכרת / את אמי מתלבשת לבד”. דווקא הדבר שאמור היה לסמן את הקושי (השמלה) הופך למעין רוח-רפאים לא מפחידה הנושאת זיכרון טוב; כך, המבטים הריקים של האמא הדועכת הם מראֶה קשה, אבל בשיר המבטים צומחים והופכים לממשות, לעיר ובה פנסים וכיכרות, ובכך מוקנים לחייה האוזלים של האמא קיום וגודל, מכוח המבט והשיר. נכון, העיר הזאת ריקה, עצובה, עניה. אבל היא עיר. ואם העיר התרוקנה, תגור בה המשוררת, אפילו תצטרך לגור שם לבדה.

כמה אופייני לספר, שאפילו מציאת קברה של האחות מתואר במונחים של שמחה. הקיום האנושי “לא פטור ממס”, וזהו מס כבד מנשוא. אבל בשירי הספר אפילו תשלום המס היומי הופך לציור צבעוני, שבו מוסרת האדמה “חשבוניות ורודות וצהובות לשמַים”, מיתמרות כרוחות רפאים עטויות צבעים.

נדיה עדינה רוז נולדה במוסקבה, עלתה ארצה בגיל 22. בוגרת המחלקה לאמנות של בצלאל ובעלת תואר שני מהמדרשה לאמנות, בית ברל. עוסקת באמנות, בכתיבת שירה, בהוראת אמנות ובאיור ספרים. ספר הילדים “ואז הקרנף התחיל לעוף” שכתבה ואיירה, ראה אור בהוצאת “אבן חושן” בשנת 2015. “דיו של שלג” הוא ספר הראשון.

שלומית כהן-אסיף (2015), הארץ. המילים הקפואות של נדיה עדינה רוז

חגית בת אליעזר (2015), יקום תרבות. קינה בשלוש שפות 

קריאה ראשונה (2016), הספריה הלאומית. נדיה עדינה רוז 

אֹרֶךְ

אִילַן מִשְׁפַּחְתֵּנוּ לֹא

הִצְמִיחַ עֲנָפִים רַבִּים.

לַהֲקוֹת נָשִׁים

רַוָּקוֹת

יָשְׁבוּ עֲלֵיהֶם

כְּמוֹ עַל מִטּוֹת יָחִיד

צָרוֹת.

דּוֹדָה אָנָה וְדוֹדָה לֵאָה

קָטְפוּ תַּפּוּחִים

לְמִלּוּי שְׁטְרוּדֶלִים.

אֶת הַבָּצֵק שֶׁתָּפַח

וְתָפַח בַּלֵּילוֹת

רִדְּדוּ לְאֹרֶךְ

וּלְרֹחַב בְּדִידוּתָן.

פֵּרוּרֵי הַיָּמִים חֻלְּקוּ

בֵּין צִפֳּרִים.

[break]

[break]

היסטוריה

הָרֵי הַשֶּׁקֶט

שֶׁסַּבְתָּא צָבְרָה בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם

הָיוּ קוֹרְסִים בַּלַּיְלָה

בְּהִתְפָּרְצוּת נְחִירוֹתֶיהָ.

קוֹרוֹת חַיֶּיהָ הַמֻּתָּכִים

נִפְלְטוּ יָשָׁר

אֶל תּוֹךְ חֲלוֹמוֹתַי.

כָּךְ לָמַדְתִּי הִיסְטוֹרְיָה.

סַהֲרוּרִית

בָּהִיתִי בַּשְּׂמִיכָה הַצִּבְעוֹנִית

הַמְכַסָּה אֶת גּוּפָהּ הַזָּעִיר

כִּפְרָחִים אֶת שְׂדֵה הַקְּרָב.

פָּחַדְתִּי שֶׁלֹּא

תָּשׁוּב בַּבֹּקֶרשֶׁתִּשָּׁאֵר

בְּאוֹתָהּ הַמִּלְחָמָה

בָּהּ אִבְּדָה אֶת סָבִי.

[break]

[break]

אפוטרופוס

בְּבֵיתָן

אֲנִי פּוֹתַחַת אֶת הָאָרוֹן

כְּמוֹ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל

בַּמִּשְׁכָּן

חִיּוּב סֶלְקוֹם כַּרְטִיס קֻפַּת חוֹלִים כְּלָלִית מַפַּת שֻׁלְחָן מְקֻפֶּלֶת פִּנְקַס צֶקִים מִלּוֹן עִבְרִי־רוּסִי מִכְתָּב מִבִּטּוּחַ לְאֻמִּי חֶשְׁבּוֹן מַיִם מִשְׁקֶפֶת תֵּיאַטְרוֹן חֶשְׁבּוֹן אַרְנוֹנָה מֵעִירִיַּת אַשְׁקְלוֹן הוֹרָאוֹת הַפְעָלָה לִמְכוֹנַת כְּבִיסָה אַחֲרָיוּת עַל מַכְשִׁיר בְּדִיקַת לַחַץ דָּם צִלּוּם רֶנְטְגֶן שְׁטַר 50 שֶׁקֶל מִסְפַּר תּוֹר לְרוֹפֵא עֵינַיִם מַתְכּוֹן לְסָלַט כְּרוּב שֵׁרוּתֵי אַמְבּוּלַנְס חֶשְׁבּוֹן דּוּ־חָדְשִׁי שֶׁל חֶבְרַת חַשְׁמַל רְשִׁימַת תְּרוּפוֹת מַטְחֵנַת בָּשָׂר סֵפֶר טֶלֶפוֹנִים מַעֲטָפָה עִם בּוּל מַסְרֵגוֹת סִכּוּם אִשְׁפּוּז תְּמוּנַת פַּסְפּוֹרְט גְּלוּיַת שָׁנָה טוֹבָה טֹפֶס מְשִׁיכַת מְזֻמָּן סִימָנִיָּה עִם צִיּוּרֵי דָּגִים

דּוֹדָה אָנָה וְדוֹדָה לֵאָה

זוּג כְּרוּבִים

שׁוֹכְבוֹת

פָּנִים אֶל פָּנִים

בְּמִטָּתָן.

מה עוד קורא: מה עוד קורא:
ראש בעננים
גד יעקבי
₪84 ₪70
אטלנטיס
טל ניצן
₪69 ₪55
כל הזכויות שמורות לאפיק 2020 עיצוב ODT