הבוסמן יונתן פיין
הבוסמן יונתן פיין מס עמודים: 108 שנת הוצאה: 2017 עיצוב עטיפה: טליה בר
מחיר: 50
הוסיפו לסל
לכל ספרי אפיק

בעולם הספורט, בוסמן הוא מעמד משפטי שפירושו שחקן חופשי, זר הנחשב למקומי. בכדורגל של שבת בשכונה, מדובר ב”שחקן על תנאי, נוכח־נפקד, חותר להכות שורש אך אין לדעת מה יעלה בגורלו. בוסמנים באים והולכים בלי שזוכרים את שמם.”

אלא שהבוסמן הזה לא במהרה יישכח. כשהוא מגיע למגרש נסחף המספר אל יריבות קמאית, שזולגת אל מאבקו הנרפה לסיים את התואר השני ולהפוך לאדם בעולם. במהלכה, הזניח נוגע בקיומי שעה שנופים גיאוגרפיים ואנושיים חדשים נחשפים, בדרך להתקפה האחרונה. זוהי מחווה אינטימית לקבוצות חובבים, וגם מפגן הזדהות עם הלכודים במסדרונות האקדמיה בכבלי דחיינות. אך יותר מכול מפנה פיין – בעלילה מפתיעה ולשון ממזרית – מבט מקורי וחד־אבחנה אל האופנים הסמויים שבהם אנו נזקקים לאחר כדי לעשות דברים מסוימים – וכדי להימנע מאחרים.

ספרו הראשון של יונתן פיין, “משוחרר” (כתר), זכה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים, פרס הרי הרשון ובמלגת בוסתן של הספריה הלאומית.

יונתן פיין הוא סופר ומתרגם ספרות איטלקית. בוגר החוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב, ומוסמך לימודי איטלקית באוניברסיטה העברית בירושלים. ספר ביכורים שפרסם ב-2013, “משוחרר”, זכה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים ופרס הרי הרשון, וזיכה את פיין במלגת בוסתן מטעם הספריה הלאומית. פיין תרגם מעל עשרים ספרים, בין היתר מכתביהם של ג’ובאני ורגה, איטלו סבבו, ג’יאקומו ליאופרדי ועוד. פרסומיו מופיעים במיטב בימות הספרות בישראל, לרבות אתר מעבורת. נשוי לטל ואב לזוהר, אוהד יובנטוס ומעריץ שרוף של דני ליטני.

בספרו “הבוסמן”, משלב פיין בין שתי אהבות אבודות, הכדורגל של שבת והחלום האקדמי. הספר זכה לביקורות אוהדות, והוגדר כ”מבריק” (עמרי הרצוג, הארץ), “מעורר תקווה” (תלמה אדמון, מעריב), ו”קול” (יוני ליבנה, ידיעות אחרונות). הספר זכה למעמד קאלט בקהילת הספורט החובבנית, ופיין שוחח עליו בערוץ הספורט ובערב חדש.

עמרי הרצוג (2017), הארץ. "הבוסמן" של יונתן פיין: ספר שהוא רק הערת שוליים של כתיבה מבטיחה

יוני ליבנה (2017), ידיעות אחרונות.  "הבוסמן": מצליח להבקיע קול

עדי רובינשטיין (2017), ישראל היום. שחקן ספסל 

א.

היינו תשעה בטוחים ובוזגלו עדיין התנדנדאנחנו משחקים כל שבתואין דבר מתסכל יותר מאשר לבטל ברגע האחרוןעל חודו של שחקןמהבוקר הווטסאפ רחש הודעותשדחקו לתת פוש ולגייס עוד אנשיםאבל המתח הלך וירדיניב תבע לדעת אם יש טעם לקחת לאשתו את האוטומוטי אבו שאל בזהירות אם הוא יכול ללכת ליםגם אנישמתענג על כל אפשרות של ביטולכבר ראיתי לנגד עיני שבת שלווה בביתאבל בשעה שתיים ורבעארבעים וחמש דקות לפני תחילת המשחקהודיע בוזגלו שהצליח להזיז ארוחה משפחתית. “כמו כן מביא בּוֹסְמָן של הדקה התשעיםאנחנו 11, יש משחק“. כך הפציע הבוסמן לראשונהמבעד להילה של מושיע.

הכדורגל בד‘”, כשם קבוצת הווטסאפ שלנורץ כבר למעלה מעשורעם הזמן התמלאו חיי הקבוצה אירועיםומכוח האירועים נוצרו מיתולוגיה ושפהשלושה מגרשים עברנו – אודיסאה שכללה נדודים עד לאוניברסיטהמארבים בספורטק ומכות עם ילדים ערסים והוריהםכולל הזעקת ניידת משטרה – עד שחזרנו למגרש בעירוני ד‘, התיכון שבו רובנו למדנוקנינו כשלושים כדוריםעשרות טלפונים נגנבו לנו וגם מכוניתהיו לנו מושגים משלנוכמו “ארגז” (שחקן חסר שעושים כוחות בלעדיובלי לדעת איך הגעתו תשפיע); “חתול” (חתול בשק שיודעים על טיבו מראששחקן גרוע); “חשמל” (יום קצבי ואיכותי); “חשמל סטטי” (יום מעצבן ורווי עימותיםואייס אריכא” (כדור שעף מעל לגדראל מה שהיה אז הקופיבין). במקומון של ידיעות עשו עלינו כתבה.

אבל הארגון של מספיק שחקנים כל שבתשימלאו שתי קבוצות ושחקנים מזמיניםהתברר כמשימה קשהאנשים מתחתניםמאבדים ענייןיורדים מהארץמקצינים פוליטיתנעלמים מהנוףיש שהם מתקרבים לדת.

את הפער הזה ממלאים בוסמניםבוסמנים הם חבריםחברים של חברים ולעתים רחוקות עוברי אורח המבקשים להצטרףהם נקראים כך על שם זאןמארק בוסמןכדורגלן בלגי שב-1995 תבע לעבור לצרפת כשחקן חופשיזרמקומיעתר למוסדות האיחוד האירופי וסלל את הדרך לשינוי חסר תקדים של עולם הספורטאצלנובוסמן פירושו שחקן על תנאינוכחנפקדחותר להכות שורש אך אין לדעת מה יעלה בגורלובוסמנים באים ובוסמנים הולכים ולא זוכרים את שמםצירוף לקבוצה עשוי לקחת חודשייםולמרות הכול בוסמנים שורדיםהם מתאקלמיםלומדים את השפההופכים לקבועים ואף דואגים לבוסמנים משלהםשבתורם הופכים לקבועים.

יש כמה כללים לא כתובים שבוסמן טרי אמור לכבד – לא ללכת לבדלא לריבלא לבעוט ראשון בפנדלים – ובכולם עמד הבוסמן של בוזגלו למופתהוא מסר ללא הרףהלך להביא כדורים שעפו לשיחים והתנדב לעמוד בשעראפילו שלף מתיק היוּמְבּרוֹ המאורך שלו בקבוק מלא קרחוהוסיף מים כשישב בחוץרק איתי שינה את עורו.

האות הראשון לכך היה זניחקיבלתי כדור בקו החצי והבוסמן ניגש לשמור עליהוא לבש חולצה סגולה של ריאל מדרידדהויה ורחבהעם הדפס החסות של Teka מקדימה ומספר שבע של ראול מאחורתחובה היטב בתוך מכנסיים תואמיםשפתיו המכורכמות היו בצבע החולצהעיניו שחורות ומבטו רצינישני גלי שיער ושוקיים דקיקותדלילותהשלימו חזות ילדותית ומרובעתכשהתקרבתי אליו הוא פלט בחדותאבל בשקט, “הוא הולך לבד.”

מסרתי הלאה והמשחק נמשךמצאתי את עצמי נשאר בהגנה ברובואבל באחת ההתקפות שהתחלתי ראיתי שאָרַן עושה תנועהמסרתי לו כדור טוב בין שניים והוא הבקיע שער ניצחוןירדנו מהמגרש והלכתי לברזייה.

בחוץמעבר לגדרפסעו זוג הורים צעירים עם עגלה בדרך לפארקצללי הפיקוס נפלו על שביל האספלט כמו רשת דייגיםנעים לקול רשרוש הצמרותהשביל הזה משמש לתרגילי קפיצה לרוחקולרגע נזכרתי בימים שגם אניכתלמיד תיכוןרצתי עליו במהירות גוברתאחוז תנופהנכון להסתער לעבר ארגז החול.
הוא הולך לבד… לא טראשטוק לגיטימילא בדיוקצעקות כמו “הוא לא יודע!” או “אין לו!” הן מסמנים לשוניים ריקיםשתכליתם הברורה היא לשלהב את הקבוצה או להוציא את היריב משיווי משקלדי מגושםלא שכיח אצלנואבל מקובל. “הוא הולך לבד“, לעומת זאתהיא קביעה קונקרטיתשבאה להזהיר את ההגנה ומתבססת על היכרות עם השחקן.

ארן סיים לשתות וכשפינה לי את הברזייה טפח על מותני. “כדור גדול,” הוא המהם.

המהמתי חזרהאני מוקיר את צורת התקשורת הזאתאת העולם שבו יש לה פשרחוץ מאשר בסקסשלא בדיוק מזדמן כל שבתרק בכדורגל אני באמת ובתמים מתנתקזה הכתם העיוורהשוואסנה שליאני לא לוקח טלפון לכדורגלובמידת האפשר גם את עצמי לאבמקום לחשוב על הדברים בלי הרףלמשך שלוש שעות בשבוע אני מתכסה בבערותניגבתי את הפה בגב כף היד וחזרתי למגרש.

הקבוצה של ארן ושלי ניצחה עוד שני משחקים לפני שהפסדנו בפנדליםכשאני עומד בשערבין משחקים בדרך כלל יש שתייםשלוש דקות הפסקהלשתות ולנוח ולהתחבר לקבוצות חדשותאבל לבוסמן הזה אצה הדרךעוד אני מוציא את הכדור מהרשתמתוסכלהוא התייצב לידי והחווה בראשו לכיווניכאומר “אתה“, ומיד נסוג חזרההסתכלתי סביביאף אחד לא שם לב.

לפעמים שחקנים באים במבוכה כשהם צריכים לבשר לאחרים שהם בוחרים לעלות לשחק במקומם ולהושיב אותם בצדבייחוד בוסמניםובייחוד כשאנחנו אחדעשר והדבר נעשה אישי באורח בלתי נמנעאבל לא זה היה מה שריצד בעיניו כשהוא זקר להרף עין את גומת הסנטר שלו לעבריבלי לומר מילה.

בסוף המשחקכשהבוסמן הלךהוא זכה לברכות פרידה חמותעליהן הגיב במין ביטול מיופייף.

בכיף אחיהכול טוב,” הוא עבר אחד אחדואני חשתי שהמילים האלה – אולי מילים בכלל – לא יוצאות מפיו בטבעיותהוא ידע אילו מילים לומר אבל משהו בכל זאת חרקאו כך לפחות נראה לי.

מי זה?” שאלתי את בוזגלו כשעשינו מתיחות.

בוזגלו לא הכיר אותוחבר שהוא ניסה להביא הציע לו להתקשר אליוובוזגלו קרא לו לדגל.

סוג של יוּצוּראה?” אמרתי מיד.

השתוממתי על תגובתיגם זה לא היה טבעי במיוחדמה גם שבקבוצה אני נתפש כאדם שוחר שלוםכשההורים של הערסים צצו בפעם ההיאלפני שהכול התפוצץאני הייתי זה שנשלח לתווך.

בוזגלו – ישוב על הקרקעמותח את רגליו בפלקס ולופת בלא קושי את כף רגלו – כיווץ את גבותיו העבות. “הגזמת.”

כן מה בואנה הוא גבר,” התערב צחי זוסמןשהיה בוסמן זמן רב ורק לאחרונה הפך לקבוע. “תביא אותו שבוע הבא בוזגלו הא.”

הוא לא רע,” אמר אריכאאריכא היה המבוגר בחבורההיו לו שני ילדים אבל הוא לא פספס משחקבלי שאי פעם דובר על כך ידענו שהוא קפטן הקבוצה – אבל גם הליצן שלה.

שחקן בינוני,” אמר ארןשנלחץ בכפות ידיו אל מדרגות הבטון והוריד את עקבו לרצפה בכוחבאמצעות העקב השני. “משקיעאבל אין לו ראיית משחק.” גל חום מהירמפתיעעבר בקרבי.

ארן לא למד בד‘ אבל הוא נדבך מרכזי בקבוצההביא אותו לפני כמה שנים מוטי אבּוּשהיה איתי בכיתההוא עבד במסעדה מאז שהגיעולאחרונה נכנס כשותף והופקד על הרחבת המקום והוספת ברלא הייתי אומר שבין ארן לבוזגלו יש יריבותאבל שניהם אגרסיביים על המגרשבעלי כושר מעולהתמיד נבחרים ראשונים ולפיכך תמיד משחקים זה נגד זהכשהכתב של ידיעות שאל מי השחקן הטוב בקבוצה ענינו ששניהםאבל העורך השמיט את ארן.

בוא נראה,” אמר בוזגלו, “השבוע כמעט לא היה משחק.”  

מה עוד קורא: מה עוד קורא:
רחוב 60
אלדר גלאור
₪98 ₪70
כל הזכויות שמורות לאפיק 2020 עיצוב ODT