שיר שפורסם בהארץ, ספרים, 02.09.20
צְרִיחֵי הָאַרְמוֹן שְׁקוּעִים בַּחוֹל, גְּבֶרֶת זַרְחִי,
יְסוֹדוֹתָיו חוֹרְצִים לָשׁוֹן חֲלוּדָה, אוֹכֶלֶת.
גְּבֶרֶת זַרְחִי, הַכֹּל מִתְהַפֵּךְ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְנַסִּים
לְקַבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת יַלְדוּתֵנוּ.
הָאֲדָמָה עָפָה עַכְשָׁו, וַאֲלֻמַּת הַיָּרֵחַ מְאִירָה
עַל פְּנֵי הַיָּם שֶׁבְּעֵינַיִךְ הַשְּׁקוּעוֹת בַּתִּקְרָה.
אֲנַחְנוּ חוֹלְמִים שׁוּב עַל אוֹתָהּ סְפִינָה אַדִּירָה,
עַל הַפְלָגָה מִחוּץ לַתְּחוּשָׁה, מֵעֵבֶר לְמָה שֶׁמְּכַנִּים אֲמִתִּי.
אֲבָל הַנּוֹכֵל שֶׁהִבְטִיחַ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה הִכְזִיב,
וּבַבֹּקֶר הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹמֶרֶת שְׁתִיקָה
מִרְשַׁעַת כְּשֶׁבָּאֹפֶק נָדָה הַסְּפִינָה.
הַאִם מִמֶּנָּה נָפַל שַׁרְבִיט הָאֵימָה?
עַכְשָׁו הָאֲדָמָה בֶּאֱמֶת עָפָה, מוֹצֶצֶת
אֶת הַלְּשַׁד מֵהַגֻּלְגֹּלֶת, הַיָּרֵחַ
טָבוּל עָמֹק בַּקַּרְקָעִית. עָדִיף הָיָה
לְהַשְׁלִים עִם כּוֹחַ הַכְּבִידָה, גְּבֶרֶת זַרְחִי,
עָדִיף הָיָה לִהְיוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים, פְּרִימָטִים יוֹנְקִים,
יוֹצְאֵי שִׁלְיָה קוֹפִיִּים, לִחְיוֹת לְמַעַן הַמַּדָּע
הַצּוֹרֵב בִּבְשָׂרֵנוּ בְּחוֹתַם בַּרְזֶל
כְּמוֹ הָיִינוּ סוּסִים לְבָנִים,
Excommunicabo vos*.
מַגַּל הַיָּרֵחַ מִתְעַקֵּל עַל צַוָּארֵנוּ
בְּעוֹד עֵינַיִךְ נוֹפְלוֹת, גְּבֶרֶת זַרְחִי,
אֶל תּוֹךְ הַמַּבָּט שֶׁל הַקָּפֶה הַבֻּצִּי .
מְנַחֶשֶׁת אֶת גּוֹרָלֵנוּ עַל דֹּפֶן הַסֵּפֶל.
בְּעַד הַחַלּוֹן זוֹחֶלֶת פְּנִימָה שִׁירָה.
עִוֵּר עִם גִּיטָרָה, שְׁנֵיהֶם מְיַבְּבִים,
גּוֹרָל וְשִׁירָה מְהַלְּכִים בָּעוֹלָם —
דָּבָר אֶחָד מִצַּעַר אֶחָד.
גְּבֶרֶת זַרְחִי, גַּם אֲנַחְנוּ עִוְּרִים בָּרְחוֹב הַזֶּה,
נִזְהָרִים שֶׁלֹּא לְבַקֵּשׁ דָּבָר
כִּי הַכֹּל יִתְגַּשֵּׁם בִּמְהֻפָּךְ.
*Excommunicabo vos — לטינית: מנודה תהיה.