Musee des Beaux Arts דן מירון

מאת: וו.ה. אודן| תרגום דן מירון

בעניין סבל הם לא טעו מעולם,

האמנים של העבר. כמה הם היטיבו להבין

את מיקומו האנושי; איך הוא מתרחש כשמישהו אחר אוכל, או פותח חלון, או סתם פוסע

כיצד בשעה שהזקנים מצפים בחיל ובריגשה

להולדת הניסיית, תמיד מוכרחים להימצא

ילדים שלא במיוחד מעוניינים שהיא תקרה, מחליקים

על גבי הברכה שבקצה היער.

הם אף פעם לא שכחו,

שאפילו העינוי האיום ביותר חייב להימשך עד שהוא מסתיים

איכשהו בפינה, באיזה מקום לא מטופח,

שבו הכלבים ממשיכים את חייהם הכלביים והסוס של המענה

מגרד את התחת התמים שלו בעץ.

באיקרוס של ברויגל, למשל: איך הכל מפנים גב,

די בנחת, לאסון; היוגב החורש אולי

שמע את הנפילה למים, את הצעקה האבודה,

אבל לגביו לא היה זה כישלון חשוב; השמש זרחה,

כפי שהיתה צריכה, על הרגליים הלבנות שנעלמו אל תוך המים

הירוקים; והספינה היקרה, המעודנת, שראתה

בוודאי דבר מדהים: ילד נופל מן השמים,

היתה צריכה להגיע לאיזשהו מקום, ורגועה המשיכה בהפלגתה.

דצמבר 1938.

מהמגזין מהמגזין
מאת:הוצאת אפיק - ספרות ישראלית
אנחנו לקראת פרויקט חדש וחדשני: חנות-סלון ייחודית המיועדת להוצאות עצמאיות ולסופרים, שתאפשר קשר ישיר בין סופרים לקוראים, קשר שאינו רק ספרותי אלא כזה שמצייר גם מפגש ושיח, לצד תגמול ישיר עבור הסופר. החנות-סלון תמוקם במשרדי הוצאת אפיק, רח' אחד העם 108, ת"א. לעדכונים ופרטים נוספים, עקבו אחרינו בעמוד הפייסבוק ובאינסטגם. ובינתיים, מוזמנים לצפות בגַּרְיָינִים (טיזרים).      
קרא עוד...
מאת:אפריל ביטון וניר סופר-דודק
גאים ונרגשים להציג בפניכם את שני הסיפורים שזכו במקום הראשון והשני בתחרות שיזמנו בימי סגר קורונה - "מאה המטר שלי", בשיתוף עם מעבורת - פרויקט הסיפור הקצר. מקום שני: סיפורה של אפריל ביטון "זוהרה", כבש אותנו במשחק הקרבה-הרחקה שבו. סיפור שנכתב במסגרת תחרות "מאה המטר שלי", אינו מתרחש בהווה של הסגר ואינו מוגבל למאה מטר, המאה מטר הם מאה שנותיה של זוהרה, הסבתא של השכונה - מאה מטר של ילדות בצל דיכוי חברתי, אפלייה ואלימות. ויחד עם זאת, זוהרה שקורצת לזוהרה אלפסייה שרקדה בחצרו של מוחמד החמישי, הוא סיפור קריא להפליא ונוגע ללב. לקריאה לחצו מקום ראשון: הסיפור הזוכה בתחרות "מאה המטר שלי" מגיע מהמרחבים של הרי יהודה – הגיבור שזה עתה עבר להתגורר בכפר, מאבד את כלבו העירוני, שלא עמד במעבר. ומאז מות הכלב, לא מוצא לעצמו הגיבור מנוחה. המרחבים הפסטורליים הופכים למקור לאיום עמום עבורו, שאת מקורו הוא רק מנחש. "תקאסים צבוע" הוא סיפור קצר וטורד שלווה שכתוב במלאכת מחשבת של דיוק ופיוט. לקריאה לחצו ניר הספיק לכתוב ספר בישול צמחוני, להפוך לפסיכולוג קליני ולכתוב דוקטורט על הפילוסופיה של ההפרעה הטורדנית-כפייתית. כיום הוא מחלק את זמנו בין היער, הקליניקה ובלוק הכתיבה. נשוי לנירית ואבא לשלושה ילדים ולשתי כלבות הסגר גאות. [caption id="" align="alignnone" width="349"] מחבר 'תקאסים צבוע': ניר סופר-דודק[/caption] לסיפורים הנוספים שזכו: מאה המטר שלי
קרא עוד...
מאת:יחיל צבן

גלוסקאות: סדרה על תרבות המזון הישראלית

בעריכת יחיל צבן

הוצאת אפיק – ספרות ישראלית מזמינה סופרות וסופרים, חוקרות וחוקרים להגיש כתבי יד לסדרת ספרים חדשה בנושא תרבות המזון הישראלית. יתקבלו בברכה כתבי יד שעוסקים בהיסטוריה של מאכלים ובמסורות בישול בארץ ישראל, מסות שבוחנות את הקשר בין אכילה, קיימות ואקולוגיה ומחקרים על דיאטות, כשרות ותוכניות בישול בטלוויזיה. עורך הסדרה, יחיל צבן, הוא מרצה לספרות וחוקר של תרבות המזון הישראלית. בין ספריו: ”ונפשו מאכל תאווה״: מזון ומיניות בספרות ההשכלה (2014), "ארץ אוכלת": על התיאבון הישראלי (2016), "ספרים הרבה": ספרות / מזון מהיר (2019). את כתבי היד נא לשלוח למייל: yahilzaban1@gmail.com בתיאבון!
קרא עוד...
כל הזכויות שמורות לאפיק 2020 עיצוב ODT