אולי נצטרך ליותר מיער / שיח'ה חוסין חליווה - (2022) הוצאת אפיק
אולי נצטרך ליותר מיער שיח'ה חליווה
אולי נצטרך ליותר מיער שיח'ה חליווה מס עמודים: 98 שנת הוצאה: 2022 עיצוב עטיפה: טליה בר
מחיר: 79 ₪69
הוסיפו לסל
לכל ספרי אפיק

אולי נצטרך ליותר מיער  ربّما نحتاجُ أكثر من غابة הוא ספר שירה דו-לשוני, עברי-ערבי, בו כ-30 שירים העוסקים במגוון נושאים: החל במתח שבין מורשת המשפחה והשבט הבדואיים לבין החיים האורבניים של אשה הנקרעת בין הקצוות; דיוקנאות של גברים ונשים במרחבים שונים; שירי אהבה קרובים ורחוקים; שירים אירוניים המתייחסים לצדדים שונים של העולם המודרני; ועוד.

תרגום ועריכה: רחל פרץ ושיח'ה חליווה

 

 שיח’ה חליווה היא סופרת, משוררת ואשת חינוך בדואית. היא נולדה בכפר לא מוכר ליד חיפה ב–1968, ולמדה בתיכון נזירות נצרת בחיפה. לאחר מכן עברה להתגורר ביפו ולמדה לתואר ראשון ושני בספרות ערבית ועברית באוניברסיטת תל אביב. עסקה בהובלת תהליכי שינוי במזרח ירושלים מטעם המכון הדמוקרטי – חינוך וחברה. חליווא מרצה באוניברסיטת בן גוריון ליצירה פמיניסטית בעולם הערבי ומעבירה סדנאות כתיבה. היא פרסמה עד כה שני ספרי שירה וארבעה קבצים של סיפורים קצרים. ספרה ׳אתנחתא לנביחות׳ שראה אור ב׳אפיק׳ זכה בפרס “אלמולתקא” בתחרות הסיפור הקצר בכוויית, בשנת 2019. שיריה וסיפוריה של חליווה תורגמו לעברית, אנגלית, גרמנית, בולגרית ופורסמו במגזינים וכתבי עת.
ריקוד אחרון
הוֹי, הַזָּר,
אֲנִי מוֹשֶׁכֶת אוֹתְךָ לְרַחֲבַת הָרִקּוּדִים וְאַתָּה
כּוֹסֵס אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ הָלוֹךְ וָשׁוֹב.
הַמֶּלְצַר שׁוֹאֵל: כָּכָה רוֹקְדִים בְּאַרְצְךָ?
אַתָּה אוֹמֵר: לֹא. כָּךְ הוֹלְכִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
אַתָּה מְסַפֵּר לוֹ אֵיךְ הִתְחַלַּפְתָּ עִם עֵץ עָקָר,
אֵיךְ שָׁתַקְתָּ כְּשֶׁנָּעֲצוּ בִּבְשָׂרְךָ מוֹדָעוֹת עַל כְּלָבִים אֲבוּדִים,
אֵיךְ הִזְרַקְתָּ לִוְרִידֶיךָ נְמָלִים כְּחֻלּוֹת.
וַאֲנִי מַזְכִּירָה לְךָ: כְּשֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ בָּעֲמִידָה עַל רֹאשְׁךָ
הִתְפּוֹרְרוּ בְּאַפְּךָ מִכְתָּבִים שֶׁשָּׂרְדוּ אֶת הַיָּם.
הוֹי, הַזָּר,
אֲנִי אוֹחֶזֶת בְּיָדְךָ וּמוֹלִיכָה אוֹתְךָ תַּחַת שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן.
אַתָּה מְדַגְדֵּג בְּבָתֵּי הַשֶּׁחִי שֶׁלְּךָ וְצוֹחֵק אֶל עוֹבְרֵי הָאֹרַח:
בְּמוֹלַדְתִּי מַשְׁחִירִים אֶת עֵינֵי הַיְּלָדִים מִפַּחַד עַיִן הָרַע
עַד שֶׁהַמְּטוֹסִים יָשׁוּבוּ וּבְשׂוֹרָה מְשַׂמַּחַת בִּכְרֵסָם.
בְּמוֹלַדְתִּי גְּבָרִים מוֹתִירִים חוּטִים דְּבִיקִים עַל יַרְכֵי נְשׁוֹתֵיהֶם
רֶגַע לִפְנֵי הַיְּצִיאָה לִקְרָב אַחֲרוֹן.
וְאַתֶּם כָּאן עוֹשִׂים אַהֲבָה עַל מִדְרָכוֹת
וּמֵתִים בְּמַעַבְרֵי חֲצִיָּה בֵּין כְּבִישֵׁי עִלִּית.
הוֹי, הַזָּר,
בּוֹא נִקְנֶה דַּבֶּל אֶסְפְּרֵסוֹ,
נִשְׁתֶּה אוֹתוֹ לְיַד הַגֶּשֶׁר וּנְדַבֵּר סְמוֹל טוֹק,
נִמְצָא מִלִּים נִרְדָּפוֹת לְמַרְתְּפִים נִשְׁכָּחִים וּלְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ.
אַתָּה תִּלְאַט לַגֶּשֶׁר:
אִמִּי הִבְעִירָה אֶת הַסְּפָרִים שֶׁהוֹתַרְתִּי מֵאָחוֹר
וּבַמַּיִם שֶׁבִּשְּׁלָה הֶאֱכִילָה שׂוֹרֵד קְרָבוֹת קָשִׁישׁ
וְאֶת חֲתוּלֵי הַשְּׁכוּנָה.
הִיא חָשְׁשָׁה מִקִּלְלַת הַכְּתָבִים.
אֲנִי חָרֵד פֶּן חָטָאתִי בְּפֵרוּשָׁם שֶׁל גְּשָׁרִים.
הוֹי, הַזָּר, תֵּן וְאֶכְתֹּב לְךָ מוֹלֶדֶת.
— לֹא. בַּגֵּיהִנֹּם שֶׁכָּתַבְתִּי אֲנִי, כָּל הַמּוֹלָדוֹת
נִשְׂרְפוּ בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן.

 

 

 

رقصة أخيرة

أيّها الغريبُ
أشدّكَ إلى حلقةِ رقصٍ صاخبة وأنتَ
تقضم لحم أصابعك دائريّا وأفقيّا.
يسأل النادل: هكذا يرقصون في بلادكَ؟
تقول: لا، بل هكذا نمشي فوق الماء.
تحكي له كيفَ تناوبتَ مع شجرة عاقر
كيفَ احتمل لحمكَ إعلانات عن الكلاب الضائعة.
كيفَ حقنتَ أوردتكَ بنملٍ أزرق.
أذكّركَ: عندما صلّيتَ واقفا على رأسكَ
تقاطرتْ من أنفك رسائلُ لم تسقط في البحر.
أيّها الغريب
أمسكُ يدك ونمشي تحتَ قوس النّصر.
تقرص تحتَ إبطكَ وتضحك للمارّة:
في بلادي نكحّلُ الأطفال خوفا من الحسد
ريثما تأتي الطائراتُ بخبر مفرح.
في بلادي يتركُ الرّجالُ خيوطا لزجة على أفخاذ النساء
وهم يهرعون إلى المعركة الأخيرة.
أنتم، هنا، تمارسون الحبّ على الأرصفة
وتموتون بين شارعيْن أنيقيْن.
أيّها الغريب
تعالَ نشترِ قهوة …. double espresso

نشربها عند الجسر ونجري small talk
عن مفردات الأقبية المنسيّة وانتظار المسيح.
تهمسُ للجسر:
أمّي أوقدتِ الكتبَ الّتي خلّفتها ورائي
وبالماء الذي طبخته أطعمت مُحاربا قديما
وقطط الحيّ.
كانت تخاف فتنة المعاني
وأنا التبست عليّ دلالات الجسور.

أيّها الغريب، دعني أكتبُ لك وطنا.
لا. في جهنم الّتي كتبتها، احترقت كلّ الأوطان
في الفصل الأخير.

מה עוד קורא: מה עוד קורא:
אשדודים
יותם ראובני
₪78 ₪49
עומסי כאב בכביש 90
עמוס רן
₪74 ₪50
כל הזכויות שמורות לאפיק 2024 עיצוב ODT