אח לתנים / עירית דרוב, מאיה ויינברג, דרור בורשטיין (2022)- אפיק ספרות ישראלית
אח לתנים עירית דרוב | מאיה ויינברג | דרור בורשטיין מס עמודים: 87 שנת הוצאה: 2022 עיצוב עטיפה: טליה בר
מחיר: 89 ₪69
הוסיפו לסל
לכל ספרי אפיק

הם חיות בר, והם מגיעים אל ערינו מפני שהצרנו את צעדיהם ולקחנו מהם את המקומות שבהם חיו אלפי שנים.
אנו מבחינים בהם: זנב חומק בין בניינים בלילה, יצור הדומה לכלב, יללה פתאומית הנשמעת מקרוב, כאילו נועדה לאוזנינו: אלה התנים הזהובים.

אח לתנים הוא מעקב זהיר ואוהד אחר שכנינו המייללים, דרך הספרות, האמנות והמפגשים הישירים בינינו ובינם. הספר, כמו קודמו לסדרה, פליטי אור, שעסק בעטלפים, נועד להכיר לקוראים את קרוביהם הרחוקים של ידידינו הטובים ביותר, הכלבים, ולהציע יחס ידידותי גם לבעלי חיים מרשימים אלה, שכנינו.

 

עירית דרוב מקדישה את שנותיה האחרונות לתצפית ולצילום של תנים.

מאיה ויינברג היא משוררת, וטרינרית וחוקרת עטלפים.

דרור בורשטיין מלמד ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים.

עירית דרוב מקדישה את שנותיה האחרונות לתצפית ולצילום של תנים.

מאיה ויינברג היא משוררת, וטרינרית וחוקרת עטלפים.

דרור בורשטיין מלמד ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים.

1. הלב והתַּן

הוא יקבל את פניך בידיים מושטות. המחווה לא ברורה. ברכת שלום? הרגעה? רגליו יהיו רגלי אדם שזופות, רגליים שהלכו ימים רבים מתחת לשמש חזקה. הוא יהיה יחף, עוטה שַׂלְמָה קצרה, שדגם קשקשים לה. ראשו יהיה ראש תַּן. אוזניו יהיו גדולות, שחורות, כשני פתחים של מערות, אבל יבקע מהן כמו אור זהב. כשעוד חיית וראית תן חולף ליד נחל הירקון, ממהר להיחבא, או דרוס בשולי כבישים בגליל, נזכרת לפעמים באֵל־התַּן הזה.

אבל עכשיו אין יללה נשמעת, מפני שאין תנים במקום שאליו אתה הולך. כשהאל־התַּן יקבל את פניך, יהיו פיו ופיך סגורים, ואם תישמע יללה, היא תהיה היללה שלך, והיא לא תבקע ממיתרי הקול.

הוא יוביל אותך במורד הנילוס אל הארץ האחרת, ורק אז תבין מדוע ראית אותו שוב ושוב ליד קָנים ומים.

אחרי מסע שיארך כזמן שאורך חלום, תשכב על גדת הנהר ותראה את לבך מונח בזהירות על כפות המאזניים שהאֵל־התַּן יאחז בהן. על כף המאזניים האחרת תיפול משום מקום נוצה. זוהי נוצת האמת. נוצת הדין. עיניך ועיני התן ייפגשו כשתביטו בדריכוּת על כף המאזניים שלבך יהיה עליה. ואם ישקול לבך אפילו קצת יותר מהנוצה, לא —

אִם תִּטֶּה

כַּף הַמֹּאזְנַיִם אַף בְּשַׂעֲרָה —

אַתָּה מֵת.2

והיות שאתה כבר מת, משמעות מותך הנוסף תהיה כי לא תוכל לבוא בשערי ממלכת המתים, ממלכת הנצח.

סצנה מ”ספר המתים”, 1275 לפנה”ס, פפירוס, המוזיאון הבריטי, לונדון (פרט)

יהיה עליך להישבע כי חיית חיים של עשיית הטוב. אם שקר בפיך, יַטֶּה לבך הכבד את כף המאזניים. או אז גורלך יהא להיטרף בשיניה של עמית, אֵלָה שפלג גופה הקדמי של אריה, פלג גופה האחורי של היפופוטם, ומלתעותיה מלתעות תנין. היא תחכה שם, דרוכה, מתחת למאזניים, סמוך לאל־התן שהתיישב למלאכת השקילה. האל גְ’חוֹטִי (תְחוֹת), שראשו ראש ציפור מַגְלָן והוא האל הממונה, בין היתר, על הכתיבה, השירה והקסם, עוסק ברישומי המאזן. חייך נכתבים שם, על גיליון הפפירוס.

אך אם אמת אמרת, יהא לבך קל מנוצה, והדרך אל העולם הבא תיפתח בפניך.

לבך שוקל כ-350 גרם. הנוצה תהיה ודאי קלה יותר: איך בכל זאת להקל את משׂא הלב, להטות את כפות המאזניים?

 

ראיתי אמא שהלכה לחפש מזון כדי שתוכל להניק. האחות הגדולה החליפה אותה בהיעדרה, קראה לגורים וניקתה אותם. באופן אינסטינקטיבי הם חיפשו לינוק גם מהאחות, שלא יכלה להניק. ראיתי אותה מנסה לחמוק מהם ולהסיח את דעתם.

ע”ד

 

מה עוד קורא: מה עוד קורא:
הערבי האחרון וסיפורים אחרים
₪98 ₪62
שומדבר לא ישתווה
אלעד זרט
₪64 ₪50
יחסַי עם ג’וני מ’ – סיפורים
נורית זרחי
₪89 ₪50
כל הזכויות שמורות לאפיק 2024 עיצוב ODT