אשֶׁר
הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ מְאֻשָּׁרִים?
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת בִּתִּי.
הִיא מְעִיפָה בִּי מַבָּט וְאוֹמֶרֶת:
וְאַתְּ?
בספר זה שנכתב בשנתיים האחרונות נחשפת המציאות כדרמה חידתית, שבה סנהדריה המשיחית, וספרטה היוונית, מחלחלות לתודעתה של משוררת מכורה בתחילת המאה העשרים ואחת. בהתוודעותה לדורסנותו של הזמן, היא מגלה את גרעין החיים, את הארוס שאצור בעולם היצורים, ואת הזהות העמוקה של חייה כאם, כבת, כאשה וכמשוררת.
דומה כי הגיבורה האמיתית של "ואת?" היא לשון רעננה ש"תופי הדף הלבנים" מכים בעיצוריה ו"חיות קדומות יוצאות ממחילות הפשר" ומלחכות בגופה. לשונה של אם השבט, חולה ומרפאה כאחד, פורטת על סולם צלילי מלא ניגודים: התרסה, תשוקה, הומור וחמלה. העברית היא עדה לפעולתו של "המוחק הגדול" – שעל רקע הסחף שלו, ומבעד להסתר הפנים הכפול מבקיע קולה: הַאִם תַּרְאֶה לִי אֶת פָּנֶיךָ שֶׁאֶזָּכֵר בְּפָנַי/ אִם נוֹתְרוּ לִי?
הַמּוֹחֵק הַגָּדוֹל
כְּמוֹ עוֹרֵב בְּרוּחַ חָזָק הַמְּחַפֵּשׂ עָנָף
לְמִשְׁעָן, אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת לְהָנִיחַ עַצְמִי.
גַּל אַחַר גַּל מֵצִיף, מוֹחֵק
בְּחוֹמַת הָעִגּוּל הַמְּכַתֶּרֶת סְבִיב
הָאֲנִי.
מָה הָרַעַשׁ שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת?
זֶה הַמִּלּוֹן הָעִבְרִי הַכָּבֵד נִשְׁמָט עַל הַשְּׂפָתַיִם
לְהָמִיר אֶת מוּבַן הַמִּלִּים.
תֻּפֵּי הַדַּף הַלְּבָנִים מַכִּים בָּעִצּוּרִים
וְחַיּוֹת קְדוּמוֹת יוֹצְאוֹת מִמְּחִלּוֹת הַפֵּשֶׁר,
מְלַחֲכוֹת בְּגוּף הַשָּׂפָה.
הַאִם תַּרְאֶה לִי אֶת פָּנֶיךָ שֶׁאֶזָּכֵר בְּפָנַי
אִם נוֹתְרוּ לִי?
נורית זרחי היא סופרת ומשוררת. זרחי נולדה בירושלים וגדלה בקיבוץ גבע. זרחי פירסמה מספר רב של שירים וסיפורים בעיתוני ילדים, פרסמה מעל למאה ספרי ילדים, שירה, פרוזה ומחקר. זרחי זכתה בפרסים ספרותיים רבים, בין השאר זכתה מספר פעמים בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער, וכן זכתה בפרס ביאליק, פרס יהודה עמיחי, פרס לנדאו לאמנויות הבמה, פרס ראש הממשלה, פרס דבורה עומר ופרס לאה גולדברג. זרחי היא אמא לשתיים וסבת
אשֶׁר
הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ מְאֻשָּׁרִים?
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת בִּתִּי.
הִיא מְעִיפָה בִּי מַבָּט וְאוֹמֶרֶת:
וְאַתְּ?
הַזִּקְנָה סִמְּנָה אוֹתִי
סִימָן
תִּרְאֶה, הַזִּקְנָה סִמְּנָה אוֹתִי.
וְאֵיךְ שֶׁלֹּא אֶתְכַּוֵּן,
אֲנִי מְהַלֶּכֶת תַּחַת חֻפָּתָהּ.
הַסִּימָן הַזֶּה וַדַּאי מַזְכִּיר לְךָ
כּוֹכָב מְסֻיָּם.
אִישׁ אֵינוֹ רוֹדֵף אוֹתִי
פְּרָט לְאֵלֶּה הַחוֹשְׁבִים, אוּלַי בְּצֶדֶק,
שֶׁהֻקְצַבְתִּי דַּיִּי.
אֲבָל טוּר חַי מְטַפֵּס וְעוֹלֶה
בְּגִזְעֵי הָעֵצִים, בִּקְנֵה הַחִזְרָן
מַמְשִׁיךְ לְפַעְפֵּעַ בִּי,
עוֹבֵר תַּחַת גֶּשֶׁר הֶעָבָר וָהָלְאָה
דֶּרֶךְ הַגַּנִּים הַתְּלוּיִים וְעַד לְמִנְסְרוֹת
הַמִּגְדָּלִים. אֵלֶּה אֵינָם
שַׁיָּכִים לְאִישׁ, אַף שֶׁהֵם הוֹדְפִים
אוֹתִי לְעִתִּים לִגְנֹב
גַּרְגֵּר חִטָּה מֵעֲרֵמַת הַכְּלָל, וּבַסֵּתֶר
אֲפִלּוּ רֶסֶק מֵרִבַּת תִּינוֹק.
הַחַיִּים הָאֵלֶּה, שֶׁבְּטָעוּת נִקְרָאִים
בִּשְׁמִי, שַׁיָּכִים לַיְּעָרוֹת
לַגְּבָעוֹת, לַמִּדְבָּר. וְאִם
הַכַּוָּנָה לְעַשֵּׂב אוֹתִי, אֶבָּהֵל.
לֹא אוּכַל לְהָגֵן יוֹתֵר
מִגַּחֶלֶת בָּרוּחַ. עָלֶיךָ
הַמְּלָאכָה, אֵלּוּ שַׁיָּכִים לַכֹּל
לְאַף אֶחָד וּלְךָ.
אוּלַי סְפַּרְטָה
כְּדֶרֶךְ הַדְּבָרִים שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה
לַחְשׂף, אֹמַר לָכֶם בְּקוֹל:
נוֹלַדְתִּי בָּעִיר הַלֹּא נְכוֹנָה.
אֵיךְ הִצְלַחְתִּי לְהַסְתִּיר זֹאת?
עִם הַמַּקְהֵלָה שַׁרְתִּי בְּקוֹל גַּס.
שִׁירִים אֲדֻמִּים כִּסּוּ עַל פִּרְפּוּרֵי הַלֵּב,
דְּגָלִים מְצֻיְּרֵי גֻּלְגּוֹלוֹת הִרְכַּבְתִּי
בְּיָד מְמָאֶנֶת עַל מַשְּׁבֵי הָרוּחַ
וְאֶת תַּרְגִּילֵי הַסְּפּוֹרְט שֶׁתִּעַבְתִּי
בִּצַּעְתִּי רַק בְּעֶזְרַת פַּחַד.
וְאִם חָשַׁד בִּי מִי, הַדִּבּוּר
חִלֵּץ אוֹתִי, המַּחְלָצוֹת הַבּוֹהֲקוֹת שֶׁלָבַשְׁתִּי
וְזֶה שֶׁבְּיוֹשְׁבִי עַל צוּק הַסֶּלַע
סָרַקְתִּי אֶת מַחְלְפוֹתַי הָאֲרֻכּוֹת וּבַקְּרָב
פָּחַדְתִּי עַד לָחַמְתִּי
אָטוּם, וְלֹא מֵאֹמֶץ, אֶלָּא מֵחַלְחָלָה.
עִטּוּר גְּבוּרָה מֵעוֹלָם לֹא נָשָׂאתִי עַל הֶחָזֶה.
חָשַׁשְׁתִּי שֶׁיְּפַתֶּה כָּל אַחֵר אוֹ
אַף אוֹתִי לַחְשׂף אֶת הַשֶּׁקֶר הַגָּדוֹל.
תָּמִיד הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי
מַקְפִּיד לוֹמַר רַק אֶת הַחַד־שִׁכְבָתִי
כְּדֶרֶךְ הַצְּעִירִים.
כָּךְ הִתְנַהֲלוּ חַיַּי בֵּין פַּחַד לְפַחַד
עַד הַגִּיעִי לַיּוֹם הַזֶּה.
אֶזְרָחִים, עַכְשָׁו שֶנִּגְלוּ כָּל הַקְּלָפִים
אֲנִי מִתְנַצֵּל, זוֹ כַּנִּרְאֶה חֻלְשָׁתִי
שֶדָּבְקָה בְּכֻלְּכֶם כְּמַגֵּפָה.
אֲנִי יוֹדֵעַ, חָמוּר מִלִּהְיוֹת אֲנִי
הוּא אִי הַגִּלּוּי.
הָיָה עָלַי לָדַעַת. וּבֶאֱמֶת יָדַעְתִּי, וְעוֹד
מִלֵּדָתִי הָיָה עֲלֵיכֶם לְהָטִיחַ אוֹתִי
אֶל סֶלַע. וְאַף כִּי הַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֵד
בְּקֵץ הַהִיסְטוֹרְיָה וְהַשָּׂפָה חֻלְּלָה מִזְּמַן
אֲבַקֵּשׁ מִכֻּלְּכֶם, חַבְרֵי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי,
סְלִיחָה.
אִמָּהוּת
לֹא בַּמְּעִיל, לֹא בְּדוֹפְנָא, לֹא בַּבַּרְדָּס.
בָּעוֹר זְרוּעָה הָאַשְׁמָה. תָּמִיד הַשְּׁגִיאָה
אוֹ קִרְאוּ לְזֶה פֶּשַׁע. עֲצוּרָה בְּהֶנֵּף יָד
מִסְּלִיחַת הָעַצְמִי. אֵלּוּ אַרְנְבוֹנוֹת
קְטִיפִיּוֹת חָטְמִיּוֹת שֶׁלִּי, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא
הִצְלַחְתִּי לְחַבֵּק בְּצִיר הָעוֹנָה.
נִסִּיתִי לַעֲבֹד אֶת מִיתוֹלוֹגְיַת הַדִּמּוּי,
אֲבָל מִבַּעַד לַנֶּקֶב נָזְלָה הַנֶּפֶשׁ
וְהִגַּשְׁתִּי לָהֶן אַף פַּעַם אֶת עַצְמִי
מְרֻכֶּזֶת עַד לְהַשְׁקוֹתָן שַׁמְפְּנֵי יַלְדוּת.
תָּמִיד תָּלִיתִי עַצְמִי עַל הָרֶגַע הַבָּא
בְּחִפּוּשׂ אַחַר הָאָשֵׁם.
חֵץ דָּרַכְתִּי מִבַּעַד לְהִיסְטוֹרְיַת הַחֲלוֹם.
עַד לְשִׁפּוּל הַגַּן פָּגַעְתִּי בְּחַוָּה. מִדּוֹר
לְדוֹר. לָמָּה לֹא יוֹתֵר, שָׁאַלְתִּי, בִּשַּׁלְתְּ
אַהֲבָה, דָּרַכְתְּ אֶת עֲרֵמוֹת הַלֵּב, גִּבַּבְתְּ קִפּוּלֵי
כְּבִיסָה, הִסְדַּרְתְּ אֶת הַגְּשָׁמִים
הִצַּבְתְּ גָּדֵר, אָחַזְתְּ בַּהֶגֶה, הִרְתַּחְתְּ
אֶת חֻקֵּי הַבַּגְרוּת.
מָה עָשִׂית? סַךְ הַכֹּל לָחַצְתְּ אֶת פְּנֵי הַחַיִּים
עַל אַפָּם לְשִׁמְשַׁת חַלּוֹן הַמִּסְתּוֹרִין
אוֹ לְהֶפֶךְ, אַתְּ.
בְּדֶבֶק הַמִּקְרֶה
אִם תַּבִּיטוּ אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה
תּוּכְלוּ לִרְאוֹת מָה שֶׁלֹּא תָּפַסְתִּי מֵעוֹדִי:
הָאִשָּׁה שָׁרָה מֵעַל פְּנֵי אִישׁ תָּקוּעַ
בְּמִטָּתוֹ. יְלָדִים מִתְעוֹפְפִים סָבִיב, דְּבִיקִים
כְּפַרְפָּרֵי לַיְלָה וּצְעָקָה מְפַרְפֶּרֶת
עַד לְעֵץ שְׁזִיף מְתֻלָּע מֵעַל הַחֲפִיר.
הֶאֱמַנּוּ שֶׁהַמַּחֲזֶה הַזֶּה חֻבַּר בִּידֵי מִגְרְעוֹתֵינוּ
כְּאִלּוּ לֹא הַכֹּל דֶּבֶק הַמִּקְרֶה.
תַּבִּיטוּ, הַבַּיִת חוֹרֵג מִגְּבוּלוֹתָיו
מִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, עַד
בֵּית הַחוֹלִים לִילָדִים מַגִּיעַ, צוֹלֵל
כְּפַעֲמוֹן חשֶׁךְ עַל כֻּתְנוֹתֵיהֶם
הַמְּפֻסְפָּסוֹת, נִצּוֹלוּת לְסֵרוּגִין.
מִי שֶׁמַּצְבִּיעַ בְּעַד הַזִּכָּרוֹן — אֲנִי בְּעַד
הַשִּׁכְחָה. אֲפִלּוֹ הַפִּירָמִידוֹת נֶחְתְּמוּ
סְבִיב סוֹדָן. וְלַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי מַחְלִיפָה
אֶת זִכְרוֹנוֹתַי
עֲלֵי לְהַמְנֵן אֶת הַבַּיִת הַזֶּה
הַיָּחִיד שֶׁנִּתַּן לִי — לְתִפְאֶרֶת
הַיֵּשׁ.
תָּמִיד גַּרְנוּ בְּטִירָה
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת, מֵרִיקָט, מָה עָשִׂינוּ בַּשִּׂנְאָה
כְּשֶׁיָּרֵחַ וְשֶׁמֶשׁ רִגְּלוּ בַּחֲרִיכִים, כְּשֶׁגֶּשֶׁם רוֹצֵץ
בִּיסוֹדוֹת הַבַּיִת, וּבִמְקוֹם הַגַּן הַמְּפֹאָר
עָמַד בֶּחָצֵר שְׁזִיף שְׁלוּק שֶׁמֶשׁ.
אִם הָיָה עָלַי לִזְכּוֹת בְּכוֹכָב עַל שֶׁלֹּא גִּלִּיתִי
לָהֶם שֶׁנּוֹלַדְתִּי בַּאֲלַכְסוֹן וְהִבְחַנְתִּי
שֶׁעַל סִינָרֵי הַמַּחְמָד שֶׁלָּנוּ נִרְקַם בִּמְהֻפָּךְ
בּוֹר בִּמְקוֹם לֵב, וּבְעִקָּר עַל שֶׁלֹּא חִסַּלְנוּ
אֶת מִשְׁפַּחְתֵּנוּ כָּמוֹךְ. וּמָה עֲשִׂיתֶן בַּזַּעַם
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת, הָא? נָעַלְנוּ אוֹתוֹ בַּקַּלְמָר,
אָרַזְנוּ בַּמִּזְוָדוֹת, בַּצַּוָּארוֹן, תַּחַת מִדְרַס
כַּף הָרֶגֶל, גַּם בֵּין עֲרֵמוֹת בְּגָדִים בַּחֲשֵׁכָה
נוֹפְפוּ נֶגְדֵּנוּ רוּחוֹת רְפָאִים. עֲשִׁירוֹת
בְּאֶפְשָׁרוּיוֹת, שִׁסּוּעִים, רָצוֹן קַל לָמוּת
לֹא הִצַּתְנוּ אֶת הַבַּיִת כָּמוֹךְ,
הוּא פָּשׁוּט קָרַס עָלֵינוּ. תִּשְׁאֲלִי מָה עָשִׂינוּ
בַּצִּיּוּד — בַּמִּזְוָדוֹת, בַּצַּוְּארוֹנִים, בַּקַּלְמָרִים וְכוּ’
מָה הֶעֱלֵית בְּדַעְתֵּךְ, אַתְּ, מֵרִיקָט?
נָמִיזִי
תַּגִּידוּ, הַאִם הָאַהֲבָה
אֵל? לְבָרֵר, נִסִּיתִי
לִמְכֹּר אוֹתִי לַחַיִּים.
אֲבָל מַהוּ הַדּוּכָן?
פֶּרֶץ נִבְעָה בְּרִצְפַּת
הַקַּיָּם — פְּנֵי הָאָתָּה
נִגְלִים אֲפֵלִים כִּפְנֵי
חשֶׁךְ. הַאִם הַשָּׁחֹר
הוּא רִיק אוֹ
מִסְתּוֹר? חֲצוֹת זָקְפוּ
רֹאשׁ. יְחֵפָה אֵרֵד
מִמִּטָּתִי. מָה יִתְבְּעוּ
מִמֶּנִּי פָּנָיו הַכֵּהִים
שֶׁאֶצָּמֵד, זוֹ הַמְּנוּחָה
הָאַחַת?
הָאִשָּׁה עִם הַמַּקֵּל
מִי הָאִשָּׁה עִם הַמַּקֵּל?
יִתָּכֵן שֶׁאֲנִי הִיא זוֹ
מְנוֹפֶפֶת לְהַרְבִּיץ לַזְּמַן.
בְּנוֹתַי אוֹמְרוֹת לִי:
זֶה הַמַּטֶּה הַפּוֹרֵחַ
נִגְזַר מֵחֲסִינוּת הָעֵצִים.
אֵיךְ יֵדְעוּ שֶׁאֲנִי
צִפּוֹר בַּבִּלְתִּי וַאֲפִלּוּ
מִבַּעַד לְאַרְבָּעָה כָּתְלֵי
גֶּשֶׁם לֹא נִרְפֵּאתִי.
זוֹ הָעֵדוּת. טָעוּת
הַטֶּבַע שֶׁמּוֹנֵעַ מִמֶּנִּי
לָעוּף.
חוּאָה לוּ
מֵאֲחוֹרֵי עֵץ הַחַיִּים
מֵעֵבֶר לְחוֹמַת הַסָּפֵק
אוֹתָהּ אַיָּלָה. מְכֻסָּה
עֲלֵי חֲרָטָה, מִתְרוֹמֶמֶת
מְדַנְדֵּן לִבָּהּ הַתָּלוּי
עַל הֶחָזֶה מַבְעִיר
סוּפַת עָשָׁן.
בַּגַּן זוֹקֶפֶת אֶת רֹאשָׁהּ
פִּטְרִיַּת הָרוֹשׁ וְאַיָּלָה
עָפָה לַצַּמֶּרֶת
קוֹרֵאת בָּרְחוֹב:
אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּגַּעְתֶּם,
אֵיפֹה מֻנָּח הַחַיִּים?
רְדִי, מְטֹרֶפֶת, אֲנִי צוֹעֶקֶת לָהּ,
אֶת מִי אַתְּ מְיַצֶּגֶת לְדַעְתֵּךְ?
אֲנִי מְתַלְתֶּלֶת אוֹתָהּ לְשֵׁנָה
וְדִמְעַת רַעַל תְּלוּיָה לָהּ בָּרִיס.
אִזְדָּרֶכֶת רוֹעֶדֶת
הָאִזְדָּרֶכֶת רוֹעֶדֶת מֵרֹב אָבִיב
אֲפִלּוּ בַּפְּקָעוֹת זוֹמֵם צִמְרוּר.
אֲנִי רוֹצָה לִקְרֹא לָהּ שֶׁתָּשוּב.
נִרְאֶה שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת שְׁמָהּ
וְאוּלַי זִיַּפְתִּי אוֹתוֹ. בָּרוּר
שֶׁהִיא לֹא מְזַהָה אוֹתִי בְּעַכְשָׁוִי
יוֹתֵר כְּאַרְמָדִיל מִבַּרְבּוּר.
כְּשֶׁצִּפָּרְנֶיהָ שָׂרְטוּ לְהַלְהִיב
שְׁפִּיצֵי דָּם — הָיָה זֶה מִבְחַן
אֱמוּנָה אוֹ הִשָּׂרְדוּת?
וְאוּלַי מְכֻוֶּצֶת וַחֲשׁוּכָה, הִיא
מְלַקֶּקֶת כַּפּוֹתֶיהָ לִבְדֹּק
אִם נוֹתַר בָּהֶן פֵּרוּר עֲבָרִי
קָפוּא.
אֲפִלּוּ שׁוֹשַׁנּוֹת הַמַּיִם
אֲפִלּוּ שׁוֹשַׁנּוֹת הַמַּיִם בִּבְרֵכַת הָעִירִיָּה
הֶחְבִּיאוּ מִפָּנַי אֶת אֵרוֹס הַקָּטָן,
תִּינוֹק משֶׁה שֶׁהִרְדִּימוּ בְּסַלְסַלֵּיהֶן .
וְאַף שֶׁוִּתַּרְתִּי, וְכִמְעַט הָלְאָה
תָּפַס אוֹתִי סוּס הָאֶבֶן שֶׁעַל הַגָּדָה
גּוֹמֵעַ לְאִטּוֹ מִן הַמַּיִם, בֵּינוֹת לַעֲלֵי
הָאֵיקָלִיפְּטוּס, סִירוֹת שֶׁצָּנְחוּ פְּנִימָה.
עַל רַחֲבַת הַבֵּטוֹן רָאִיתִי קֹבֶץ
נוֹצוֹת מְדַמֵּם, מִישֶׁהוּ טָרַף כַּנִּרְאֶה
אֲוָז שֶׁצָּנַח, כָּבֵד מֵעֲיֵפוּת.
הַשָּׁעָה הָיְתָה כָּל כָּךְ מֻקְדֶּמֶת
שֶׁהַיָּרֵחַ עֲדַיִן טָבַל בְּמֵימֵי הַבְּרֵכָה
וְהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהִצְטָרְפָה אֵלָיו לְרֶגַע
זִנְּקָה מִשָּׁם עַל הָעֵץ כְּחָתוּל זָהֹב.
לְפֶתַע נִתְּזוּ הַמִּזְרָקוֹת
שָׁבְרוּ אֶת מַרְאַת הַמַּיִם, וַאֲנִי
בִּזְהִירוּת אָסַפְתִּי אֶת הַנּוֹצוֹת
וּבְיָדַיִם מְלֻכְלָכוֹת מִדָּם חִבַּרְתִּי אוֹתוֹ
לָאַוָּז, וְהוּא נִתֵּר מְגַמֵּא בִּלְהִיטוּת
אֶת שְׁמֵי הַהַבְטָחָה.
הַשּׁוֹשַׁנּוֹת מָחֲאוּ כַּפַּיִם
וְעָקַבְתִּי אַחֲרָיו בְּעֵינַי דֶּרֶךְ הָעֲנָנִים.
הַאִם גָּמַל לִי בְּהוֹכִיחוֹ אִימוֹרְטָלִיטִי?
אֲנִי בִּתְמוּרָה שִׁגַּרְתִּי לוֹ
(וְהַבְטָחָתִי רָעֲדָה בְּמֵימֵי הַבְּרֵכָה)
“בַּחַיִּים לֹא נִטְרָפִים פַּעֲמַיִם.”
חִלָּזוֹן
לְאַמֵּץ גִּישָׁה נְמוּכָה לַחַיִּים
סָבִיר,
אֲבָל לֹא עַד לְגֹבַהּ הַמֻּפְשָׁט.
בְּבוֹאִי לִתְהוֹת אַחַר בְּעָיַת הַזֶּהוּת,
לִהְיוֹת דּוֹמֶה לְעַצְמְךָ בִּלְבַד
לֹא בְּדִיּוּק מַלְהִיב.
מוֹדֶה, הָאָנָטוֹמְיָה שֶׁלִּי מוּזָרָה
לֹא יוֹתֵר מִן הָאָמָּנוּת בַּת זְמַנֵּנוּ.
בִּנְקֻדַּת הַמִּפְגָּשׁ בֵּין קֶסֶם
לְמַדָּע, רֵאָלִיזְם הִיא מִלָּה מְגֻנָּה
וַדַּאי לְיוֹדֵעַ כֹּה שִׁכְבָתִי.
אֲנִי מַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרַי פַּס שֶׁל זֹהַר
אַף כִּי יֵשׁ הַמַּנִּיחִים שֶׁזֶּה רִיר.
לאביטל
מְחִלַּת הָאַרְנָב
אֲנִי חַיָּה בִּמְחִלַּת הָאַרְנָב שֶׁל הַמּוֹנוֹטוֹנִיּוּת
בִּכְלוּב שִׁירָה עָשׂוּי צַלְעוֹת לִוְיָתָן.
אַל תַּגִּידוּ לִי שֶׁזּוֹהִי אֳנִיָּה שׁוֹבֶרֶת קֶרַח
אוֹ כַּדּוּר פּוֹרֵחַ מֵעַל יְעָרוֹת אֲפֵלִים.
אֲנִי חוֹשֶׁדֶת שֶׁהַשִּׁירָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בִּי
הוֹדֶפֶת אוֹתִי לַחֹר הָאָפֵל הַזֶּה
מְשַׂחֶקֶת רְאִינוֹעַ עַל גַּבֵּי עַפְעַפַּי
מְטַיֶּלֶת לִי עַל פְּנֵי נוֹפִים גֵּנֵטִיִּים
מַעֲמִידָה פָּנִים שֶׁאֵלֶּה סִרְטֵי מֶתַח.
בְּתוֹר חַיָּה נְטוּלַת עֵינַיִם
חֲפַרְפֶּרֶת מָסָרְתִּית פִּכַּחַת מִמֶּנָּה
בּוֹחֶשֶׁת בִּתְשׁוּקָתִי לְעָרִים סְמוּיוֹת,
הִימִלְיוֹנִי אוֹ פוֹרְמוֹנִיזְיָה,
מִצְטַיֶּדֶת בְּדַרְכּוֹנִים שֶׁעָבַר זְמַנָּם
וּמְבַדְיֶנֶת אֶת חֲתִימָתִי.
צֵל עוֹרֵב צָף
הַאִם עָלֵינוּ לִסְלֹחַ לַמֵּתִים
אוֹ שֶׁהֵם לָנוּ?
הַשְּׁאֵלָה סוֹבֶבֶת כִּדְבוֹרָה אֲבוּדָה
בְּמִסְדְּרוֹנוֹת הַבֹּקֶר.
צֵל עוֹרֵב צָף עַל הַקִּיר.
הַקָּמֶלְיוֹת שֶׁחָשְׂפוּ עַצְמָן עַד לַדֵּקוֹלְטֶה
צוֹנְחוֹת מִן הַקָּנֶה לָאָרֶץ.
בָּרוּר שֶׁכְּדֵי לִשְׂרֹד צָרִיךְ קוֹלָב.
עַל פִּי הַיְוָנִים הַקְּדוּמִים
הַנֶּפֶשׁ פּוֹקֶדֶת בִּטְרָגִיּוּת אֶת הַגּוּף
אוֹ לְהֶפֶךְ.
אֵלּוּ הִמְצִיאוּ אֶת אֲסוֹן הַמִּשְׁפָּחָה
גַּם אֶת הַמָּוֶת.
וְהָאֵין הֵם אֶחָד?