תקומה מאת חיה שלי, הוא ספר בן שני חלקים. בחלקו האחד – 'השלושים' – יומן מלחמה חריף המתאר את שלושים הימים הראשונים שעוברים על המספרת מאז השבעה באוקטובר; העולם הטראגי-אבסורדי שקם לחברת ניר-עם, שנשכחה בקיבוץ ביום הזוועות, וקורותיה מאז ועד הגעתה ל"מלון השחור" בתל-אביב, שם היא מתגוררת גם בימים אלה.

בחלקו השני, כמעין תמונת מראה, קובץ סיפורים על פליטים במושבה הבדיונית תל-תקווה, שהוקמה בשלהי שנות החמישים, ונכתב בהשראת מושב העובדים שבו חיתה שלי שבע שנים. ביושרה מצמררת היא מתארת את עולמם השבור, על מאמצם העיקש וחסר הסיכוי להמשיך הלאה.

חיה שלי, תושבת ניר עם, היא מורה לתנ”ך בגמלאות ואוהבת לדבר הונגרית.

7.10.2023 שש וחצי בבוקר. שבת וחג. במקריות לא אופיינית ננטשתי לבד בחג. אזעקת צבע אדום מעירה אותי. אני מתורגלת, אני רצה לממ”ד ומחכה. בדרך כלל זה לוקח פחות מדקה — יש בום ונגמר. לא הפעם. שש וחצי בבוקר. עוד לא השתנתי הבוקר. אני נוגעת בידית הדלת כדי לצאת לשירותים — ושוב צבע אדום. אולי הידית של הדלת מפעילה את האזעקה? שבע. עדיין צבע אדום, גם כשאני לא נוגעת בדלת. אני משכלת רגליים חזק, להחזיק את השלפוחית, מקווה שהיא לא תתפוצץ. פיצוצים לא חסרים לי עכשיו. שבע וחצי. שרון מתקשרת מאור הנר. “אימא, אנחנו מתפנים. תתפני!”